כל הזכויות שמורות
א. תפאורה – חדר, מיטה
אופק ישן במיטה. (שעון מעורר. אופק מכבה ומתהפך במיטה)
אבא זקן, נכנס (קורא עיתון): מתכוננים למסבת יום ההולדת של המלך... (הופך
דף) כבר חמישים שנה מצפה המלך לבן...
(מקפל את העיתון) חמישים שנה!
מה, הוא עדיין ישן? מה יהיה? חייבים ללכת לבית הספר!
אופק... (בעדינות)
-נחירה
אופק..
-נחירה
אופ...
-
נחירה חזקה.
(אבא נבהל ונרתע אחורה): וואו. הוא ישן חזק, הבן שלי...
-
נחירה קטנה
אבא (צועק): אופק!
אופק (מתעורר בבהלה): מה קרה, למה אתה צועק? הבהלת אותי...
אבא: אופק, כבר מאוחר חמודי, צריך לקום לבית הספר.
אופק: עוד רבע שעה...
אבא: אבל כבר רבע לשמונה! עוד רבע שעה אתה כבר אמור להיות בבית הספר...
אופק: נו טוב... (מגרד את עצמו מהמיטה)
אבא: יופי, בוא תתלבש. אמא הכינה לך את הבגדים פה! אני אלך להרתיח מים...
(יוצא)
אופק (מתיישב על המיטה ומנדנד רגלים): אבא... אבא... ... אבא...
אבא (נכנס): מה קרה אופק?
אופק (בפינוק): תוכל לעזור לי עם הסנדלים?
אבא: אבל אתה כבר גדול, אופק!
אופק: בבקשה...
אבא: מה פתאום (רואה את המבט המתחנן) טוב... פעם אחרונה! (מתכופף להלביש
סנדלים, אופק מלביש לאבא על הראש כובע ליצן).
אבא: מה אתה עושה? מה זה? איך מורידים את זה? אוי אופק, מספיק עם
השטויות...
אופק: (מגחך)
אבא: טוב אופק, מה עם סנדוויץ'? מה אתה רוצה בלחם חמודי?
אופק: גבינה
(אבא רוצה לצאת)
אופק: בעצם אבא, אני רוצה חמאת בוטנים!
אבא: חמאת בוטנים? בסדר..
אופק: בעצם אבא... אני רוצה ריבה...
אבא: אתה בטוח? טוב, לא משנה (יוצא)
אבא (נכנס עם ערימה של חצי כיכר): טוב, תחליט בבית הספר מה אתה רוצה
לאכול, אין לנו זמן...
אופק: שמת גם עם שוקולד?
אבא: גם עם שוקולד...
אופק: תודה אבא (שם בתיק).
אבא: מה אתה רוצה לשתות, חלב חם או שוקו?
אופק: אממ... אפשר מיץ?
אבא: אז בשביל מה הרתחתי מים? טוב, לא חשוב, בוא לשתות ונצא לדרך ביחד.
אופק: אוף... אבא, למה אתה לא נותן לי ללכת לבד?
אבא (נבהל): חס ושלום! ככה לתת לך ללכת לבדך?
אופק: אבל למה לא?
אבא: למה אתה רוצה ללכת לבד?
אופק: הרבה יותר כיף ללכת לבד, בלי שאף אחד יגיד לי 'נו אופק, אנחנו
מאחרים', אפשר קצת לחלום, לחפש דרכים חדשות...
אבא: ולאחר לבית הספר... זה לא מתאים, וחוץ מזה, זה מסוכן!
אופק: מה מסוכן? אני לא אטעה, אני מכיר את הדרך בעל פה! ואני כבר מספיק
גדול!
אבא: זה מסוכן! מה יקרה אם תגיע לבד לכביש?
אופק: אני כבר יודע, אני אחכה שיהיה רמזור ירוק ורק אז אני אעבור...
אבא: ואם ירד עליך גשם ותצטנן?
אופק: אני אקח מטריה...
אבא: ואם פתאום תראה כלב מפחיד?
אופק: אני לא מפחד מכלבים...
אבא: ואם ואם ואם....
אופק: ואם מה?
אבא: אמרתי לא וזהו!
אופק: אבל למה לא?
אבא: אח. בוא אופק, שב.
אתה יודע אופק, שאני לא צעיר! אני ואמא שלך התחתנו לפני
אופק: חמישים שנה... כן, אני יודע.
אבא: ובמשך כל כך הרבה שנים...
אופק: חיכיתם לילד..
אבא: בדיוק, ואז –
אופק: אני נולדתי. אני יודע סיפרתם לי את זה לפחות 80 פעם.
אבא: כן, כן, אתה מבין אופק, לכן אנחנו שומרים עליך, אתה יקר לנו כל כך!
אנחנו לא יכולים ככה לתת לך להיות לבד, אנחנו לא יכולים לעזוב אותך. אתה האוצר
שלנו! זה לא דבר פשוט, אחרי חמישים שנה ללדת! אתה מבין למה אני כל כך דואג לך?
אופק: טוב בסדר אבל...
אבא (קם): בוא אופק, מה אתה יושב? בוא נלך לבית הספר. (קמים ורוצים לצאת,
אבא מסתובב) אל תשכח את התיק. ותבדוק שהשיעורי בית בפנים! (יוצא)
אופק: איפה המחברת... היא לא בתיק... אולי פה... אה, הנה, מתחת לכרית.
לא, זאת מחברת חשבון... טוב, לא חשוב, המורה לא ישים לב...
ב. תפאורה – כיתה, לוח
מורה מקבל את התלמידים – הקהל.
המורה: שלום ילדים, בקר טוב, אפשר לשבת. אני מקוה שכולכם הכינו שיעורים. נפתח
בהקראת שמות: אביגדור בן לולו נמצא? (מחפש
בקהל) נוכח. חיים לנדאו? אני רואה שהגעת בזמן, כל הכבוד! אורן בן שלמה, כאן, דוד אטיאס,
כאן, אופק? אופק? שוב מאחר?
אופק (נכנס בשקט מאחורי המורה): ששש.... (קהל: מאחוריך! – מסתובב ואופק
מתיישב במקום)
מורה: אין שום דבר מאחו... (מגלה את אופק במקומו) אופק, אתה כאן?
אופק: כן, בטח.
מורה: אופק, שמתי לב שאיחרת... שוב עשית בעיות בבוקר לאבא?
אופק: אני? לא, אני בן טוב...
המורה: טוב... אני מצפה שמחר תגיע בזמן. תוציא בבקשה חומש בראשית ומחברת.
נתחיל את השיעור. מה עם המחברת?
אופק: (פותח את התיק ולא מוציא) כן כן מיד.
מורה: אז... (קולט את אופק) אין לך מחברת?
אופק: יש, הנה (מוציא ומסתיר)
(מי יכול להזכיר לנו מה למדנו אתמול?
אופק (מצביע
בהתלהבות): אני, אני, אני!
המורה (מתלבט בין
תלמידים): כן אופק?
אופק: בעצם אני לא
זוכר...)
מורה: בסדר, בואו נראה, מי יקרא לנו שיעורי בית... אופק! בבקשה.
אופק: למה מבין כל התלמידים בחרת דוקא אותי?
המורה: הכנת שיעורים?
אופק: ברור שהכנתי...
מורה: יפה מאוד. מה התשובה לשאלה 1?
אופק: (בודק במחברת) 24!
מורה: מה 24? השאלה היתה מה הבטיח אלוקים לאברהם!
אופק: אצלי השאלה הראשונה היא כמה זה 6+3...
מורה: מה? איזו מחברת זו? חשבון!
אופק: זה באשמת אבא שלי! הוא לא שם לי בתיק אחרי שהוא גמר להכין לי את
השיעורים!
מורה: אבא הכין לך את שיעורים?
אופק: אני עזרתי לו...
מורה: אתה צריך להיות אחראי, אופק! ללמוד להכין שיעורי בית בעצמך! ללכת
לבד, לא לתת לאבא שלך לעשות הכל!
אופק: כן המורה...
המורה: הנה, בדיוק אתמול למדנו על אברהם אבינו, שכבר היה זקן ולא היה לו
בן שימשיך את דרכו...
אופק: גם אבא שלי חיכה הרבה שנים לבן...
המורה: ואז קרה הנס! אברהם אבינו, כאשר היה בן מאה שנים, זכה לבן! תינוק
קטן! תאר לעצמך זקן בן מאה עם תינוק קטן... (תנועת חיבוק תינוק). הוא קרא לו יצחק!
לתינוק הקטן שהכניס לו צחוק בחיים, וגידל אותו באהבה... הוא ידע שיהיה מי שימשיך
את הדרך שלו! הוא סמך עליו! הוא סמך על יצחק!
אופק: אבל אבא שלי לא סומך עלי...
מורה: למה?
אופק: הוא לא נותן לי ללכת לבד לבית הספר!
מורה: אולי אם תוכיח לו שאפשר לסמוך עליך, הוא ייתן לך ללכת לבד!
אופק: באמת?
מורה: כן. תלמד מיצחק אבינו, ששמע בקול אבא שלו, ולא נתן לו לרדוף אחריו
באוהל, ולא עשה לו משחקים... ואברהם אבינו סמך עליו.
אופק: אני אוכיח לאבא שלי שהוא יכול לסמוך עלי!
מורה: אני בטוח שתצליח.
טוב, ילדים, למדתם יפה היום! מחר נלמד על עקידת יצחק. להתראות חמודים!
ולא לשכוח שיעורי בית...
<צלצול>
מורה: אופק, הנה אבא שלך מחכה לך בחוץ (במבט מוכיח)
אופק: להתראות המורה...
מורה: להתראות מחר בבוקר.. (אופק פונה לצאת) ו... (אופק מסתובב
למורה) בהצלחה עם ההחלטה שלך!
ג. תפאורה – חדר, מיטה
אופק ישן במיטה. (שעון מעורר. אופק מכבה ומתהפך במיטה)
אבא זקן, נכנס: מה, הוא עדיין ישן? מה יהיה? חייבים ללכת לבית הספר!
אופק... (בעדינות)
-נחירה
אופק..
-נחירה
אופ...
-
נחירה חזקה.
(אבא נבהל ונרתע אחורה): וואו. הוא ישן חזק, הבן שלי...
אבא: אופק?
-
נחירה קטנה
אבא (צועק): אופק!
אופק (מתעורר בבהלה): מה קרה, למה אתה צועק? הבהלת אותי...
אבא: אופק, כבר מאוחר חמודי, צריך לקום לבית הספר.
אופק: מה השעה
אבא: כבר רבע לשמונה!
אופק: רבע לשמונה? אני חייב לרוץ! (קם בבהלה)
אבא: רגע רגע, מה עם הבגדים?
אופק: אני לבוש, הלכתי לישון עם הבגדים. טוב, אני יוצא!
אבא: רגע, מה עם סנדוויץ'?
אופק: הכנתי מאתמול!
אבא: שמת גם עם שוקולד?
אופק: גם עם שוקולד... טוב אבא, אני יוצא!
אבא: רגע! מה עם שתיה?
אופק: שתיתי אתמול... סתם, (מוציא תרמוס) אני אשתה בכיתה.
טוב, אבא, אני יוצא...
אבא: בסדר, רק רגע, איפה שמתי את הכובע שלי? (על הראש...)
אופק: אבא, אני רוצה ללכת לבד היום.
אבא: שוב פעם לבד? דיברנו על זה אתמול, זה מסוכן!
אופק: אבל אבא, כל החברים שלי יכולים ואני לא?
אבא: יכול, אבל...
אופק: אפילו המורה אמר... ראית שאני יכול להתארגן יפה לבד...
אבא (מתחנן): אבל אני רוצה ללוות אותך... אני דואג לך...
אופק: אבא, אני יכול לבד.
אבא: אבל, אבל –
אופק: תסמוך עלי, אני מסוגל.
(אבא שותק)
אופק: להתראות!
אבא (מתעשת): תשמור על עצמך! להתראות (מנופף) רגע, חכה!
אוי, מה עשיתי, ככה נתתי לו ללכת... ומה יקרה אם... טוב, הוא גדול! (בשכנוע
עצמי) ואם...(ממלמל לעצמו) אנא ה', שמור על הבן שלי, תשגיח עליו שלא יקרה לו
כלום...
ד. תפאורה – דרך, ספסל
אופק: סוף סוף אבא נתן לי ללכת לבד! הרבה יותר כיף ככה, אפשר לעקוב אחרי
הפרפרים, לספור את המקלות בגדר, לחפש צבים, בלי שאף אחד יגיד לי להזדרז... הי,
מעניין לאן מוביל השביל הזה... אולי זו דרך קיצור? וואו, איזו שלולית ענקית,
מעניין אם יש פה צפרדעים... אני אשחרר בכיתה אחת, יהיה מצחיק..
(אופק מתכופף, שר נכנס ומסתכל על אופק. אם לוקח לשר זמן להגיע, אופק יכול
לקפוץ בנסיון לתפוס צפרדעים)
אופק: אוף, אין פה כלום, סתם לכלכתי את הידים. (רואה את הגלימה ומנגב בה)
טוב שיש פה מגבת... (קולט את החייל) אההה!
שר: מה אתה עושה פה, ילד?
אופק: אני... סתם...
שר: תגיד לי, ילד, אתה לא אמור להיות בבית הספר?
אופק: כנראה שכן... אני בדרך...
שר: בדרך? הדרך הזאת לא מובילה לשום בית ספר...
אופק: אממ... באמת?
שר: אהה.
אופק: תגיד זאת חרב אמיתית?
שר: ברור, אני השר של המלך!
אופק: אז מה אתה עושה פה?
שר: אני? אני מחפש מתנה.
אופק: מתנה?
שר: כן. אתה יודע שהיום הוא יום ההולדת של המלך?
אופק: אהה... כן?
שר: ואתה יודע שהמלך הזמין את כל השרים שלו למסיבה?
אופק: כן...?
שר: וגם אני, כמובן מוזמן, אבל – אני לא יודע מה להביא למלך מתנה! מה
אפשר להביא למלך? אני פשוט מחפש מתנה...
אופק: אולי יויו? – מה? – לא, לא, אולי קורקינט?, כדורגל חדש?
שר: מה פתאום! המלך לא צריך את זה! יש לו כבר הכל!
אופק: הכל? לא חסר לו כלום?
שר: כלום! יש לו זהב וכסף ויהלומים ו... בעצם... כן חסר לו משהו... בן!
אופק: בן?
שר: כן, אבל מאיפה אני אמצא עכשיו ילד...
אופק: ילד אי אפשר לקנות במכולת...
שר: בעצם, יש לי רעיון איפה אפשר למצוא ילד (מסתכל על אופק)
אופק: למה אתה מסתכל עלי?
שר: ילד חמוד שמסתובב במקומות שהוא לא אמור להיות בהם...
אופק: למה אתה מתכוון? רגע, אתה מתכוון אלי? לא! אני חייב לרוץ לבית
הספר!
שר: יהיה לך כיף בארמון המלך... בוא אלי!
אופק: מצטער אני לא יכול, אני פשוט ממהר להגיע לכיתה..
חייל: אתה לא נראה ממהר... אני אתפוס אותך!
(נסיון תפיסה 1-מתכופף, 2-מתחת לרגלים. 3-זינוק הצידה, מרדף. סלואו מוושן.
גב אל גב – נתקלים – תפיסה.
חייל: תפסתי אותך! תעמוד רגע ישר...
קושר אותו בסרט מתנה אדום. אתה תהיה מתנה מושלמת!
אופק: אבל אבא שלי... דואג לי... תחזיר אותי מיד! תשחרר אותי! (חוסם לו
את הפה, יוצאים)
ה. תפאורה – ארמון המלך, מיטת/כסא מלכות, ליד אופק
מתנות גדולות.
מלך נכנס – לקהל: נתינים נכבדים – אין צורך להשתחוות – אני שמח שבאתם
לחגוג איתי את מסיבת יום ההולדת. ונעבור לקטע המרגש, פתיחת המתנות! תודה רבה
לכולכם על המתנות הנפלאות – ואני מקוה מאוד שהשנה הייתם מקוריים. מה יש פה? שואב
אבק? כבר יש לי עשרים. וגם אופני כושר. אבל הסרט יפה! תודה!
ומה יש פה? ילד? ילד! בשבילי? תודה!
וואו! זאת המתנה הכי יפה שקיבלתי. ילד! (בביישנות): שלום... אמנם אתה לא
הילד שלי, אבל אני אגדל אותך, תהיה כמו הבן שלי!
אני לא מאמין! נעים מאוד.. (משחרר את החסימה של הפה)
אופק: תעזוב אותי! אני רוצה לאבא! תשחרר אותי! תחזיר אותי הביתה! אני
רוצה לאבא! (חוסם שוב)
מלך: לאבא? לא הבנת, מהיום אני אבא שלך! נעים מאוד! (משחרר פה)
אופק: תעזוב אותי! אני רוצה לאבא! תשחרר אותי! תחזיר אותי הביתה! אני
רוצה לאבא! (חוסם שוב)
מלך: אל תדאג! אני אהיה אבא טוב! אני לא אצעק עליך! אני אתן לך לעשות מה
שאתה רוצה! (שחרור – צריחה –חסימה)
מלך: למה אתה צורח כל כך? אתה צריך להיות מאושר בתור בן של מלך! אני אביא
לך... אביא לך... כל מה שתבקש! ... מה היית רוצה? (משחרר לתמיד)
אופק: אני רוצה הביתה!
מלך: הביתה? בשביל מה? מה יש לך בבית? חדר צפוף עם משחקים ישנים? אני אתן
לך חדר שינה מפואר עם מיטה מזהב! בריכת שחייה פרטים! גן חיות מלכותי! אני אבנה לך חדר
משחקים משוכלל! אני אקנה לך פלאי סטיישן 7! אייפון 16! קורקינט טורבו אינג'קשן!
אופק: באמת? את כל זה?
מלך: והרבה יותר... כל מה שתרצה!
אופק: (מתלבט, ומכריע) לא! אבא
שלי דואג לי!
מלך: כן? אז מה אתה עושה פה? אם הוא היה דואג לך, הוא לא היה מוותר עליך!
אופק: הוא לא ויתר עלי! זה באשמתי שהגעתי לכאן. אבא שלי הזהיר אותי ואני
לא שמעתי בקולו...
מלך: איכזבת אותו... אין לך למה לחזור!
אופק: לא נכון, אבא שלי אוהב אותי למרות כל הצרות שאני עושה לו... אם אתה
לא תשחרר אותי, אני אברח מכאן!
מלך: תברח? מארמון המלך? מספיק עם השטויות, אתה לא מעריך כלום! אני מציע
לך כל כך הרבה, ואתה – רוצה הביתה! כאן זה הבית שלך! אם לא תפסיק לבכות אני, אני,
אני אעניש אותך! שתלמד שעם המלך לא מתעסקים! אני... אסגור אותך בחדר עד שתרגע! אתה
עוד תתחנן לחזור אלי ולתת לי חיבוק! שם תוכל להרגע (הכעס שוכך) ולהבין שגם אני
יכול לאהוב אותך... אתה תהיה הבן שלי...
אופק: אני לא רוצה להיות הבן שלך! אני רוצה לאבא!
לך לחדר שלך! אתה עוד תתחנן לחזור אלי! שומרים! קחו אותו לחדר!
כל כך חבל... (יד על הלב) אח... אני מרגיש לא כל כך טוב... החגיגה
הסתיימה! אני הולך לנוח...
ו.
ארמון
מלך: רופא! רופא! אח... כמה שאני חולה... אני לא יכול יותר... רופא! רופא!
ילדים, תקראו לרופא!
רופא (נכנס): מישהו קרא לי? (מחפש בקהל) אה המלך! המלך! אתה צריך עזרה?
מלך: כן...
רופא: תן לי לבדוק אותך... (בודק חום ומקבל כוויה, בדיקת גרון, סטטוסקופ –
שומעים קצב של תופים אפריקניים, בדיקת רפלקס ברגל – היד קופצת...) חמור מאוד!
מעסה את החזה – משמיע צפצפה על כל לחיצה – מוציא מתחת לגלימה של המלך
מוצץ ענק עם צפצפה. בודק את המלך עם זכוכית מגדלת ומתעכב על האוזן – אהה – שולף
מתוך ה'אוזן' (חבוי בכתר) סרט של קרפ צבעוני. המלך עושה תנועות שהראש שלו נמשך.
רופא: אדוני המלך, אני רואה שאתה חולה מאוד!
מלך: אני יודע שאני חולה!
רופא: חולה מאוד!
מלך: אז מה התרופה?
רופא: התרופה! אני מציע שננסה כורכומיצין!
מלך: כורכוקו-מה?
רופא: לא משנה, זה בטעם פטל...
מלך: אתה בטוח? אז למה זה צהוב?
רופא: בגלל הכורכום! הנה, קח...
(מלך סותם את האף ומטפטף על הלשון, בולע ו'הופך' לצפרדע, וחוזר למיטה)
מלך: רופא, מה התרופה למחלה הזאת?
רופא (ברצינות): המצב חמור. אני חושב שאני אתן לך כדור. (מוציא כדור ים)
מלך: איך אני אבלע את זה?
רופא: לא התכוונתי שתבלע, משחקים עם זה, אדוני המלך!
מלך: מה זה יעזור?
רופא: זה לא יעזור, אבל תוכל לשחק בינתים עד שאני אחשוב על משהו...
מלך: (זורק את הכדור) תפסיק לחשוב ותעשה משהו! אני סובל!
רופא: אדוני המלך! אני לא יודע מה אפשר לעשות!
מלך: (בוכה) אתה חייב לעשות משהו!
רופא: אתה יודע מה אדוני המלך, יש משהו שעוד לא ניסיתי. בספריה שלי יש
ספר עתיק, שעובר במשפחה מאבא לבן, סבא שלי מסר לאבא, ואבא שלי העביר את זה לי...
מעולם לא פתחתי את הספר, אבל אולי שם יימצא הפתרון לבעיה!
מלך: תביא אותו! תביא אותו מיד, אולי שם יהיה כתוב מה לעשות...
רופא: מיד אדוני המלך (יוצא ומביא). הנה הוא! זה הספר. לפתוח?
מלך: בוודאי!
(רופא פותח בדרמטיות, ומתפעל)
מלך: מה כתוב שם?
רופא: כתוב כאן... אני לא מבין כלום אדוני המלך. זה לא היה רעיון טוב.
מלך: רגע, תראה לי!
רופא: לא, זה כתוב בשפה משונה.
מלך: באיזו שפה?
רופא: אני יודע, אולי... בעברית?
מלך: תראה? כן זו עברית!
רופא: אבל מאיפה נמצא מישהו שיודע עברית עכשיו?
מלך: אני יודע, הילד היהודי! הבן החדש שלי, הוא בטוח יודע עברית! לך תקרא
לילד שהביאו לי במתנה!
(רופא יוצא ומלך בוחן את הספר בזכוכית מגדלת)
ז. אופק נכנס.
מלך: בוא אלי!
אופק: לא בא.
מלך: בבקשה, אני צריך את עזרתך... (אופק מתקרב) תראה את הספר הזה, אתה
יודע לקרוא?
אופק (פותח את הספר בחוסר חשק ואז מתלהב): כן, בטח שאני יודע, זה ספר
בראשית!
מלך: בראשית?
אופק: כן! זה בדיוק מה שהיינו אמורים ללמוד היום בכיתה! זה הסיפור על
עקידת יצחק!
מלך: תוכל לקרוא לי?
אופק: אבל לא למדתי...
מלך: אז תלמד עכשיו. תקרא!
אופק: טוב, בסדר, ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך
אל ארץ המריה...
מלך: אתה גם יכול להסביר?
אופק: מסופר פה על אברהם אבינו, שחיכה כל כך לבן...
מלך: כל כך חיכה...
אופק: וכשהיה בן מאה זכה לבסוף לבן!
מלך: בן מאה?!
אופק: ואז, אמר לו ה' שיקח את הבן שהוא כל כך אוהב..
מלך: ומה יעשה איתו?
אופק: יקריב אותו לקרבן לה'!
מלך: קרבן לה'? מה פתאום! איך אפשר לבקש דבר כזה מאבא? איך אפשר לבקש
שיוותר? ועוד אחרי כל כך הרבה שנים של ציפיה... זה נורא! איך אפשר (מסתכל על אופק,
בתנועה של לקיחה) לקחת ילד ... מאבא שלו... ולהגיד לו לוותר (קולט).. בעצם, זה
בדיוק מה שעשיתי, לקחתי לאבא את הבן שלו... אוי ואבוי... (לקהל:) מה אני אעשה? אני
חייב לתקן... אני יודע! כן! אני יודע מה לעשות. (יד על הלב). אני מרגיש הרבה יותר
טוב! (יוצא בבהילות)
אופק: והוא ויצחק רצו לעשות את זה בשמחה!
יצחק ידע שאבא שלו כל כך אוהב אותו, הוא עשה בשמחה מה שהוא ביקש...
אופק: חבל שאני לא בבית... הייתי עושה כל מה שהוא היה אומר לי, הייתי
עושה אפילו לפני שהוא היה מבקש...
הייתי מראה לאבא שלי שהוא באמת יכול לסמוך עלי...
בטח אבא שלי דואג לי עכשיו כל כך...
דואג לי כל כך... אוף. כמה הדאגתי את אבא שלי! לא מגיע לי שאחזור הביתה!
(אבא נכנס בשקט ומקשיב לילד)
אופק: אני לא יכול לחזור הביתה!
אבא: למה לא?
אופק: אדוני המלך, אני בן גרוע... עשיתי כל כך הרבה צרות לאבא שלי...
אבא: אבל אני חושב שהוא מאוד מתגעגע אליך, ואוהב אותך למרות הכל...
אופק: אולי. אבל אני לא ראוי לאבא טוב כזה.
אבא: אתה חושב שהוא מסוגל להשאר בלעדיך?
אופק: הנה, אפילו אברהם בסוף נשאר בלי יצחק...
אבא: מה פתאום! בסופו של דבר יצחק לא הוקרב. זה היה רק ניסיון...
אופק: רק נסיון?
אבא: בדיוק! ואחרי העקידה הם חזרו הביתה ביחד!
אופק: באמת? רגע, אדוני המלך, מאיפה אתה מכיר את הסיפור?
(מסתובב) אבא?!
(חיבוק)
סוף!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה