ההצגה שהטקסט שלה מופיע בהמשך, לשימושכם החופשי (שלא למטרות רווח) ולהנאתכם, עובדה גם להצגה עם בובות, שתוכלו להזמין כעת. לפונים דרך האתר מגיעה הנחה של 100 ש"ח. רק אל תשכחו להגיד שהגעתם דרך האתר של יצחק אברהמי.
בס"ד חנוכה
ה'תשע"א
שמן של גיבורים |
תאטרון 'משחק ילדים'
© כל
הזכויות שמורות לתאטרון משחק ילדים
מערכה א.
אופק מספר על
הכישלון, מכבי בא ומשכנע אותו להביא שמן מתקוע. אופק לא מאמין בעצמו.
אביזרים: כיסא עליו תלוי ילקוט בית ספר. מגילת
קלף, חרב.
תלבושות: אופק: מכנס קצר, טישרט, כובע מצחייה,
נעלי ספורט. אחיה המכבי: גלביה, חגורה, מטפחת, חרב.
אופק בכניסה דרמטית: אוף, אוף,
אוף! אני לא מאמין! יואו, איזה בושות!
אני לא יודע מה לעשות... (לקהל, מסביר): בשבוע הבא יהיה המשחק
הכי חשוב שלנו, משחק האליפות בכדורגל של כל בית הספר! עכשיו יש לנו אימון לקראת
המשחק, אבל אני לא רוצה ללכת. אני כזה גרוע בכדורגל! איזה בעיטות עקומות יוצאות
לי! בגללי הקבוצה עוד תפסיד במשחק! כולם יכעסו עלי!
די. לא אכפת לי. אני לא נשאר כאן, אני בורח מהאימון. איפה שמתי
את התיק? (לוקח את הילקוט): אני לא חוזר יותר למגרש!
מכבי נכנס. מביט בחשש ימינה ושמאלה.
מבחין באופק (בלחש): הי ילד!
פסט! (מסמן עם האצבע שיתקרב, אופק מתקרב בשאלה)
המכבי עובר בריצה שפופה לצד השני: פסט! (עם
האצבע), אופק מתקרב, והמכבי רץ לצד השני, אבל אופק צועק באמצע: הי, חכה רגע!
המכבי מסתובב אליו: ששש...
אופק: מה
קרה? מי אתה? מה זה הבגדים האלה?
מכבי: יש
כאן יוונים?
אופק: יוונים?
מה, אנחנו בחנוכה?
מכבי: יש?
אופק: לא
ראיתי.
מכבי: טוב
מאוד. מה אתה עושה, ילד?
אופק: קוראים
לי אופק! (לא ילד). ואני בורח מבית הספר.
מכבי: מצוין!
אז תקח את זה (מגילת קלף מגולגלת) ותמסור את זה לאיש השמן בתקוע.
אופק: מה
פתאום תקוע? אני בורח!
מכבי: ששש...
לאן אתה בורח?
אופק: עוד
לא החלטתי.
מכבי: יופי.
תיקח את זה לתקוע, ואיש השמן ימסור לך כד. ניפגש בירושלים! (רוצה ללכת)
אופק: רגע,
עצור! אני לא מבין מה אתה רוצה, אני בסך הכל מנסה לברוח, אני לא מביא שום כד לשום
תקוע!
מכבי: לא, לא, אתה לא אמור להביא את הכד לתקוע (אופק נרגע),
אתה אמור להביא את הכד מתקוע!
אופק:
מה? מצטער, אבל...
מכבי (מתחנן):
אופק, אתה חייב לעזור לנו!
אופק:
לעזור במה?
מכבי: אני
אסביר. אני אחיה המכבי,
אופק:
אתה מכבי?
אחיה: כן.
אופק: נלחמת ביוונים?
אחיה: כן...
ביחד עם שאר המכבים. זאת היתה מלחמה קשה. הם היו חזקים, היו להם כל כך הרבה
חיילים, ואנחנו היינו מעטים.
אופק: כן,
אני יודע. והם ניצחו אתכם.
אחיה: מה?
לא! לא שמעת חדשות? הם באו בכמויות, היה להם נשק משוכלל, אבל אנחנו ניצחנו!
(משתולל:) ניצ-חנו! ניצ-חנו!
אופק: איך
זה קרה?
אחיה:
עשינו מה שיכולנו, אבל זה נס, אלוקים עזר לנו לנצח. קרב (מנופף בחרב), ועוד קרב,
ועוד, עד שהגיע היום... היום! בנס הצלחנו להבריח אותם מירושלים, רצנו להר הבית, (מכניס
את החרב) נכנסנו לבית המקדש, וראינו... (עוצר)
אופק: מה ראיתם?
אחיה (משחזר): איזה רשעים! איך הם חיללו
הכל! הכל שבור! את הכלים מזהב הם גנבו, לא נשאר כלום! איזה חורבן!
אופק: מה עשיתם?
אחיה: לא התיאשנו! ניקינו, אספנו, סידרנו
מה שיכולנו, ואפילו בנינו מנורה חדשה!
אופק: בניתם
מנורה חדשה?
אחיה: כן.
לא יפה כמו הקודמת, אבל זה מה שיש. אבל אז, אחרי שבנינו את המנורה פתאום נזכרנו:
אין לנו שמן להדליק בו את המנורה.
אופק: אז
קניתם במכולת?
אחיה: לא,
לא! לא כל שמן מתאים. צריך שמן זית זך, כתית וטהור.
אופק: שמן
זית, זך, כתית וטהור?
אחיה: בדיוק.
ואת כל השמן הטהור שהיה במקדש, היוונים טמאו.
אופק: אוף. כן,
אני יודע איך זה, עד שאתה חושב שהצלחת, פתאום הכל מתפקשש.
אחיה: ככה
גם אנחנו חשבנו, אבל לא התייאשנו. חיפשנו במשך כל היום ומצאנו. כד. אחד, קטן.
טהור! שלא נגעו בו היוונים. אנחנו נדליק עם השמן הזה היום, אבל אני חושב שהוא יגמר
תוך יום אחד. כד קטן, למה כבר אפשר לצפות?
אופק: אז
מה אפשר לעשות?
אחיה: תשמע,
ילד, אנחנו נביא שמן חדש. מתקוע. יש שם מטע זיתים גדול. במשך שנים הכינו שם שמן
לבית המקדש. מקוה שאלעזר, איש השמן יוכל להביא לנו כד. אני חייב להמשיך להגן פה על
המקדש. אתה תמסור לו את זה! (מעביר לו את המגילה). בהצלחה!
אופק: מצטער,
אני לא יכול.
אחיה: מה?
למה?
אופק: אני
לא אצליח. אני כישלון. כולם צוחקים עלי... (מחזיר את המגילה לאחיה)
אחיה: מה
קרה?
אופק: שום
דבר, חוץ מזה ששבוע הבא יש לנו את המשחק הכי חשוב שהיה לנו אי פעם, שבו הכיתה
שתנצח תזכה באליפות הבית ספר.
אחיה: אז מה הבעיה?
אופק: הבעיה היא שאני השחקן הכי גרוע! אני רוצה לבעוט
את הכדור לשם (ימין), והכדור מגיע לשם (שמאל), וכשאני בועט לשם (שמאל), הכדור מגיע
לשם (ימין).
אחיה: יש לי רעיון בשבילך: אם אתה רוצה שהכדור יגיע
לשם (ימין), תכוון לשם (שמאל), ואם אתה רוצה שהכדור יגיע לשם (שמאל), תכוון לשם
(ימין)
אחיה: אתה חושב שלא ניסיתי? בעטתי לשם והכדור עף אחורה!
(אחיה צוחק) בגללי הקבוצה תפסיד במשחק וכולם יצחקו עלי. אפילו אתה צוחק עלי!
אחיה: (נבוך שצחק) סליחה! (חוזר לעצמו) אז מה, בגלל
שנכשלת פעם אחת אתה חושב שאתה כישלון?
אופק: לא.
בגלל שאני כישלון אני חושב שאני כישלון.
אחיה: אני
לא חושב שאתה כישלון. אם תצליח, המקדש יהיה מואר בזכותך!
אופק: למה
שאני אצליח?
אחיה: אם
תרצה, ותשתדל, ה' יעזור לך להצליח!
אופק מתלבט, ואחיה שם לו ביד את המגילה.
אחיה: אני חייב לחזור לאחי המכבים להגן על
המקדש. בהצלחה! (יוצא)
אופק מתחיל ללכת, מהורהר, אחרי אחיה.
אחיה מסתובב ואומר לו: אופק, (מצביע לצד
השני) תקוע זה שם!
(אופק משנה כיוון ויוצא מהבמה).
מערכה ב.
אופק יוצא לדרך ונתקל במתיוון שמסביר לו שאין
תקוה ושהוא לא שוה כלום. הוא כמעט מתייאש, אך בעקבות הסלט נזכר אופק
במשימתו.
אביזרים: שני כסאות, קערת סלט וכף.
תלבושות: מונוס: מכנסים וחולצה שחורים, (בלי
ציציות), כובע ירוק וגלימת זהב. פאות קשורות כקוקו.
מונוס המתיוון יושב עם קערה גדולה מלאה סלט יווני וכף.
מונוס: אין כמו סלט יווני! תשמעו למונוס...
רק דברים טובים היוונים הביאו...
אופק נכנס. מסתכל על המגילה ומנסה להבין לאן ללכת.
מונוס מנסה לאכול אך אופק קוטע אותו: סליחה?
מונוס: כן,
ילד?
אופק: אתה
יודע איפה זה תקוע?
מונוס לקהל: ברור שאני יודע איפה זה תקוע, אני
גדלתי שם.
לאופק: לא.
אופק: מה?
מונוס: אמרתי 'לא'!
אופק: אז אתה לא יודע איפה זה תקוע?
מונוס: אתה לא רואה שאתה מפריע לי? אני מנסה
להתייוון פה עם הסלט היווני שלי, ואתה רק שואל שאלות כל הזמן (מנסה להכניס כף
לפה).
אופק: אבל
איך מגיעים לתקוע???
מונוס -
קם, מניח את הקערה על הכיסא: למה אתה צריך להגיע לתקוע?
אופק: בשביל
השמן...
מונוס: שביל
השמן... למה אתה צריך שמן?
אופק: אני
לא יכול להגיד לך.
מונוס: אז
אני לא אוכל לעזור לך. (חוזר לכיסא)
אופק: טוב.
אני צריך שמן טהור לבית המקדש.
מונוס (קם
בבהלה): בית המקדש! תשמע, ילד, בית המקדש נגמר! היונים הגיעו והביאו לנו דברים כל
כך יפים. אנחנו לא צריכים את בית המקדש! יש לנו שירים יווניים, משחקים יווניים,
סלט יווני...
אופק: בית
המקדש לא נגמר! המכבים יחנכו אותו מחדש!
מונוס: המכבים?
(צוחק) אין להם שום סיכוי לנצח את האימפריה היוונית! אז מה אם הם נצחו בכמה קרבות,
תוך כמה חודשים יבואו עוד חיילים, ועוד חיילים ועוד (מתקדם לאופק תוך כדי) ולא
ישאר כלום מהמכבים! תשמע לי, ילד, תשכח מזה! אין יותר עם ישראל! בוא תתייוון
כמוני! גם לי בהתחלה קראו שמעון, היום אני מונוס. התקדמתי!
אופק: זה
לא נכון, אנחנו נצליח, אני אביא שמן חדש מתקוע והמקדש יהיה מואר בשמן טהור!
מונוס (אחרי
שתיקה, מודד את אופק מלמעלה למטה): אתה? מי אתה בכלל? בן כמה אתה?
אופק: בן
עשר וכמעט וחצי.
מונוס:
ואתה חושב שתצליח להתגבר על היוונים? אתה יודע שכל הדרכים לירושלים מלאות בחיילים
יווניים? איך תכננת לעבור אותם?
אופק: (לעצמו:) לא סיפרו לי על זה... (למונוס, ביאוש): אני
אצליח!
מונוס: מה אתה יודע לעשות, ילד? לשחק כדורגל?
אופק (במבוכה): לא ממש...
מונוס (צוחק): ואתה חושב להתגבר על היוונים?
אופק (בראש מושפל): כן...
מונוס (מתיישב, מקרב כיסא נוסף): בוא, ילד. שב איתי ונאכל ביחד
סלט יווני.
אופק יושב, מונוס מערבב את הסלט: שכח מהכל, עזוב אותך ממכבים,
מבית המקדש, למה אתה צריך צרות? קח לך סלט (מעביר אליו את הקערה, אופק תופס ביד
אחת, ביד השניה המגילה, מונוס חוטף אותה:) תן לי את זה!
אופק שוקע לתוך הקערה: אבל...
מונוס: תאכל! (פותח את המגילה, מנסה לקרוא) סלט מצויין. רק חבל
שאין שמן זית.
אופק (בבהלה): שמן זית?
מונוס: כן, מאז שהיוונים הגיעו... אבל הוא טעים גם ככה!
(אופק קם, מחזיר את הקערה למונוס)
מונוס: באמת שהוא טעים, אז מה אם אין שמן?
אופק (חוטף את המגילה): תביא לי את זה!
מונוס: לאן אתה הולך?
אופק: לתקוע, להביא שמן זית! (הולך)
מונוס: מה? אבל תקוע זה שם!
אופק: תודה על העזרה! (יוצא לכיוון השני)
מונוס נשאר על הבמה: עזרה? איזו עזרה? הוא אפילו לא טעם מהסלט!
רגע, גיליתי לו איפה זה תקוע! לא, רגע, חכה!!! (יוצא אחריו, וחוזר): הסלט שלי! (לוקח
ויוצא).
מערכה ג
אופק מגיע לתקוע. איש השמן נפגש איתו ומביא לו
את השמן.
תלבושת אלעזר איש השמן: שמן (עם
כרית), זקן, חגורה ומטפחת ירוקות.
אביזרים: שני עצים על הבימה. כד חתום.
אלעזר, איש השמן, נכנס עם כד ושר: שמן, שמן זית, שיאיר
הבית/שמן, שמן זית טהור...
אח... מאז שהגיעו היוונים, אין שמן ואין זית... נשארו לי רק
כמה כדים אחרונים (מרים את הכד ומתבונן בו). שנים היינו מכינים שמן זית לבית
המקדש. אני והמשפחה שלי מדורי דורות. אבל מאז שהגיעו היוונים וטימאו הכל! (מרחיק
את הכד) איזה חורבן הם עשו! (מחבק את הכד) כבר כמה שנים שלא מדליקים את
המנורה בבית המקדש. מאז, אמרתי לעצמי, אני כבר לא מכין שמן זית (מניח את
הכד). חבל על העבודה. אני מתפלל שיקרה נס והיוונים יעלמו פתאום, ונוכל שוב
להכין את השמן. אולי היוונים ימסו, כמו שלג... אח... שמן שמן
זית...
אופק נכנס בחשש: סליחה, איפה זה תקוע?
אלעזר: ממש כאן.
אופק: ואיך אפשר להגיע?
אלעזר: אתה ממשיך כאן, פונה ימינה, אחרי העצים ימינה, ושוב
ימינה. אתה כבר תמצא.
אופק: ימינה?
אלעזר: בדיוק!
אופק מסתובב סביב המחיצה וחוזר.
אופק: שלום, הגעתי?
אלעזר: ברוך הבא לתקוע! איך אפשר לעזור?
אופק: אני מחפש את אלעזר איש השמן.
אלעזר: אני אלעזר, אבל אני כבר מזמן לא איש שמן.
אופק: כבר לא איש שמן?
אלעזר: אין מה לעשות. הכל נגמר. לפחות אני עדיין אלעזר.
אופק: אמממ... טוב, יש לי פה מכתב בשבילך מאחיה המכבי.
אלעזר: אחיה? הוא היה בשכבה מתחתי, לא אשכח איך פעם אחת הוא
הכניס עז לבית הספר... כמה שובב שהוא היה!
אופק: אהה... הוא מסר לך מכתב...
אלעזר: טוב, ילד, מה אתה צריך?
אופק: שמן--
אלעזר: אמרתי לך, אני כבר איש שמן. אין יותר שמן. סגרנו את
המפעל.
אופק: לא! אתה חייב לעזור, אנחנו חייבים שמן זית--
אלעזר: אני יודע! כולם פתאום חייבים שמן זית לתבל את הסלט
היווני שלהם. מצטער ילד. תנסה במקום אחר.
אופק: לא! אני חייב שמן זית טהור!
אלעזר: כן, כן, כולם חייבים ש... מה? שמן זית טהור?
אופק: זך, כתית למאור!
אלעזר (בחשדנות): כתית למאור? בשביל מה, בדיוק?
אופק: אנחנו חייבים להדליק את המנורה בבית המקדש!
אלעזר: מצטער, ילד. אתה קצת חולם. בית המקדש כבר חשוך די הרבה
זמן. עוד מעט תגיד לי שהמכבים ניצחו את היוונים.
אופק: אבל המכבים ניצחו את היוונים.
אלעזר (באירוניה): 'ניצחו את היוונים'. ועוד מעט תגיד לי שהם
כבשו את בית המקדש.
אופק: אבל המכבים באמת כבשו אותו מחדש, הם ניקו ושיפצו,
ואפילו--
אלעזר: 'ניקו ושיפצו'. עוד מעט תגיד לי שהם גם בנו מנורה
אופק: הם בנו מנורה!
אלעזר (לקהל): נו, באמת! לילד הזה יש יותר מדי דמיון!
אופק מגיש לאלעזר את המכתב: קח!
אלעזר קורא: לאלעזר איש השמן שלום!
לאחר שניצחנו את היוונים, טיהרנו את בית המקדש, ובנינו מנורה
חדשה, אנחנו מאוד מאוד מאוד מאוד זקוקים לעזרתך. אנא שלח לנו שמן עם אופק בהקדם
האפשרי.
שלך, אחיה המכבי.
נ.ב בינתיים מצאנו רק כד קטן, אבל אנחנו מקווים שהוא יחזיק
מעמד.
אלעזר (בוחן את אופק): רגע, הם ניצחו את היוונים? - כן! - וטיהרו
את המקדש? - כן! - ובנו מנורה? - כן!
(אלעזר מתלהב): איזה יופי! אז למה לא אמרת קודם? אני מוכרח
להכין שמן חדש! אני אחזור לזיתים שלי! (רוצה לצאת)
אופק: רגע, רגע, אז יש לך שמן?
אלעזר: צודק שכחתי! (מרים את הכד) הנה, קח! (רוצה לתת אבל
מתחרט) רגע. זה כד מאוד יקר, חתום בחותמת מיוחדת. אם יווני יגע בו, הוא יהיה טמא.
אתה בטוח שתצליח לשמור עליו?
אופק: אני אצליח! אתה תראה שאצליח! (עוד כמה משחקים והכד עובר.
אופק שם בתיק)
אלעזר: בהצלחה!
אופק: תודה, אני הולך לבית המקדש! (רוצה לצאת)
אלעזר: הי, זה בכיוון הזה...
אופק יוצא ואלעזר המאושר אומר: אני חוזר לזיתים שלי! שמן שמן
זית...
מערכה ד.
אופק נתקל ביווני, היווני
לוקח את הכד אך אופק מצליח לחטוף את הכד ולברוח.
(במערכה הזו יש הרבה איומי חרב, והתחמקויות של אופק)
אופק: אני מקוה שאצליח להגיע למקדש. בינתים
לא ראיתי אף חייל יווני. יופי. אני חושב שהפעם אצליח.
פתאום תרועת חצוצרה. אופק מתחבא מאחורי העץ-כיסא.
חייל יווני נכנס מהצד שבו אופק מתחבא.
חייל יווני: הי, ילד! (אופק מסתובב בבהלה, נופל), ממי אתה
מתחבא?
אופק: רק קשרתי את השרוכים...
חייל באדישות: קום ילד. (אופק קם.)
מנסה להציץ מאוחרי הגב של אופק, אופק זז לצד השני בהתאמה. 3
פעמים.
יווני: מה אתה מחביא שם?
- אני? כלום. זה רק תיק (מעביר צמוד לחזה)
- מה יש לך בתיק?
- מערכת של יום רביעי, למה?
- וזה כל כך כבד, הא?
- אה, כן. לומדים חשבון, (היוני סופר עם אופק: חשבון)
וגיאוגרפיה (גיאוגרפיה) ולשון (לשון) ותורה.
- ותו... מה? אתה לומד תורה?
- כן, אתה יודע, על בריאת העולם, סיפורים על אברהם אבינו
ויציאת מצרים. זה השיעור הכי מעניין...
- (קוטע אותו) ואתה יודע שאנטיוכוס גזר שאסור ללמוד תורה?
- אה, לא ידעתי, סליחה.
- עוד מעט תגיד לי שאתה גם שומר שבת? (לעצמו:) אני יודע
שהיהודים לא מדליקים ומכבים אור בשבת... ילד!
- מה?
- תכבה את האור!
- איזה אור?
- תכבה אמרתי!
- אבל אין פה שום...
- אהה! אז אתה שומר שבת! אתה יודע שאנטיוכוס אמר שמי שישמור
שבת יהרג?
- אבל היום יום רביעי!
- אסור לשמור שבת גם ביום רביעי! חוצפה של יהודים...
- לא תצליחו עם הגזרות שלכם! אנחנו נמשיך ללמוד תורה ונדליק את
הנרות בבית המקדש...!
- תדליקו את הנרות! אהה! היה מקודם מתייוון אחד שסיפר לי על
ילד שמנסה להביא שמן זית למקדש. זה אתה?
(אופק מוריד את התיק ומצמיד אליו לחזה) לא, מה פתאום?
-
טוב, תביא לי את התיק!
-
לא!
-
אתה מסרב לחייל יווני? תביא את
התיק!
-
לא מביא! אני יודע, אתה תעתיק
ממני את השיעורים בחשבון...
-
מה? תביא מיד!
-
לא. אחר כך המורה תגיד שאני
העתקתי ממך...
היווני מנסה לחטוף – התנפלות והתחמקות – פעמיים (שני צדדים)
שלוף את החרב: בשם אנטיוכוס, תביא את התיק!
-
לא!
חרב למעלה – אופק מתכופף, למטה – קופץ.
-
אתה מתחכם?
מרדף עם חרב מונפת סביב התפאורה, פעמיים. אח"כ: אופק עם
תיק מורם אחרי החייל, ושוב, החייל מסתובב באמצע ומשתנה הכיוון. יוצאים משני הצדדים
עם הגב אחורה ונפגשים באמצע. אופק נבהל והיווני חוטף את התיק.
-
מעניין מאוד! בוא נבדוק מה יש
לך פה.
-
לא, אל תפתח!
-
לקהל: לפתוח? – לא!!!!
-
רק לבדוק אם ענית נכון... –לא!!!
פותח, מוציא את הכד: מערכת של יום רביעי, הא?
-
זה הבקבוק שלי... זה רק מיץ
פטל! פשוט אמא לא מצאה בבוקר בקבוק פלסטיק אז היא שמה לי בכד... גם לכם זה קורה?
-
מיץ פטל? אז אפשר שלוק?
-
לא!!!! אני לא שותה מפה לפה...
-
רגע, כתוב פה משהו: שמן זית זך
כתית וטהור.
-
לא, זה לא!!! זה מיץ פטל!!!
-
אין בעיה, אני יכול לבדוק! אני
אפתח!
-
לא!!!
-
לקהל: לפתוח? –לא!!!!
-
בסדר בסדר, אני לא אפתח (מניח
על הרצפה, שולף את החרב), אני אשבור! –לא!!!
-
אתם צודקים, באמת חבל לשבור.
אני יכול להשתמש בזה! מקודם החרמתי פה מאיזה מתייוון סלט יווני משובח לטובת
האימפריה היוונית, עכשיו אני אוכל גם לתבל אותו. לאופק: ואתה! עצור בשם אנטיוכוס!
חכה לי פה עד שאני מביא את הסלט. אם תזוז, אאלץ להשתמש בחרב שלי.... הא הא הא!
(יוצא)
-
לקהל: מה לעשות? לקחת את הכד?
אבל החרב שלו... טוב, אני אקח! מחזיר לתיק ומסתלק.
-
יווני נכנס עם הסלט: איפה הוא?
איפה השמן? איפה הילד? (שולף את החרב) לקהל: לאן הוא ברח? ימינה? שמאלה? אי אפשר
לסמוך עליכם! יש לי כאן חרב-קשר מיוחדת:
-
לניצב החרב: קשחחח... לגיונר
אלפה לאפסילון, האם שומע? עבור.
-
כאן אפסילון, נשמע היטב, עבור.
-
תבדוק אם אתה רואה ילד בסביבה
עם תיק. גובהו ממוצע, מרכיב משקפים וחובש כובע.
-
מצאתי!
-
תפוס אותו! ותשמיד את השמן!
-
אני מיד רוכב אליו עם הסוס שלי.
תראה את המשימה כמבוצעת!
-
תודה אפסילון! הא הא הא!!!
מערכה ה.
אופק מגיע למקדש עם
הכד.
אחיה המכבי נכנס ושר עם הקהל: כד קטן כד קטן... שישה ימים שמנו
נתן... מה? שמונה? מה פתאום שמונה? אתם לא יודעים איזה נס קורה פה! זוכרים שמצאנו
כד קטן? ואני אמרתי, כד קטן, למה הוא כבר מסוגל? והנה ה' עשה לנו נס, והשמן שבכד
דלק יום, ועוד יום, ועוד יום, ועוד יום... ארבעה ימים! אני ממש מקוה שאופק יגיע ויביא
עוד שמן מתקוע, כי נראה לי שהשמן יגמר...
ראיתם אותו?
לחכות לו?
אני אחכה לו. אם תראו אותו, תגידו לו שיבוא מהר. (יוצא)
(נכנס, סוקר את הקהל, מביט מעבר לקהל): הגיע? הוא שם? אופק?
רואים אותו באופק?
אתם חושבים שהוא יגיע? כבר שבעה ימים עברו... (יוצא)
(נכנס): כבר שמונה ימים עברו. בכל יום שפכנו מהכד למנורה והכד
נשאר מלא. אבל היום, השמן בכד הקטן נגמר. אני לא חושב שהמנורה תאיר יותר. אולי זו
היתה טעות לסמוך על אופק.. הוא אמר לי שכלום לא מצליח לו... מה אתם אומרים? הוא
יצליח? אבל היום הוא היום האחרון.. השמן בכד נגמר סופית... אם הוא לא יביא בזמן
שמן טהור המנורה תכבה... יצליח?
אופק נכנס בריצה, מתנשף: אחיה!
אחיה: אופק! איזה יופי, הצלחת להגיע!
אופק: אל תשאל, חיילים יווניים רדפו אחרי עם סוסים! בנס הצלחתי
להתחמק!
אחיה: מה אתה אומר!
אופק (מגיש את התיק בגאווה): קח!
(אחיה בוחן את התיק)
אופק: תפתח!
אחיה: מה יש שם?
אופק: מערכת של יום שני..
אחיה: מערכת של מה?
אופק: סתם. נו, תפתח!
אחיה (מוציא את הכד): אני לא מאמין! כד של שמן טהור! אלעזר איש
השמן הסכים לתת לך?
אופק: הוא כבר לא איש השמן. כלומר הוא כבר כן. שכנעתי אותו
להמשיך להכין שמן. האמת שהוא לא כל כך רצה לתת לי. גם אני לא האמנתי שאצליח להביא
אותו בשלום.
אחיה: כל הכבוד! הנה, הצלחת! אתה לא כשלון...! גם לי יש מה
להביא לך (מביא את הכדור).
אופק: מה? תודה, לא! בכדורגל אני כשלון. בטוח.
אחיה: מה, בגלל שנכשלת פעם אחת אתה חושב שאתה כשלון?
אופק: לא, בגלל שאני... (חושב לרגע) אני לא כשלון!
אחיה: אז אתה לוקח (מגיש את הכדור)?
אופק: אתה יודע מה, אני אקח. אז מה אם נכשלתי כמה פעמים. אם
אני אמשיך להתאמן, אני אצליח! תודה אחיה! אני חוזר לאימון.
אחיה: כל הכבוד, אבל אני לא משחרר אותך כל כך מהר!
אופק: למה?
אחיה: לפני הכל, אתה חייב לבוא להדלקת המנורה! המכבים יחגגו
לכבודך ולכבוד השמן שהבאת! וחוץ מזה, יש לנו כל כך הרבה סופגניות, שאתה חייב לאכול
כמה.
אופק: סופגניות?
אחיה: כן, פשוט נשאר כל כך הרבה שמן שאי אפשר להדליק בו את
המנורה, שהכנו ממנו סופגניות...
אופק: איזה כיף! תודה אחיה!
אחיה: תודה לך! ו...
אופק: תודה לילדים שהשתתפו כל כך יפה!
אחיה: חנוכה שמח!
סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה