נכתב יחד עם השחקן והיוצר אביב אורון. הזכויות שמורות, אך ניתן להשתמש לשימוש שאינו מסחרי.
להלן מופיעה הטיוטה, בפועל בוצעו ליטושים בהצגה, שלא נוספו לטקסט עדיין. בהנאה!
להלן מופיעה הטיוטה, בפועל בוצעו ליטושים בהצגה, שלא נוספו לטקסט עדיין. בהנאה!
מערכה א:
אופק (כובע מצחיה הפוך,
טישרט, תיק טיול, כרית ודובי) נכנס לאוטובוס (שתי כסאות בקדמת הבמה), מדבר לדובי:
אופק: בוא דובי, בוא.
אוף! אני שונא טיולים! איזה טיול מעצבן, לוקחים אותנו לטיול במדבר. אז מה עם סיימנו
ללמוד את ספר במדבר? מה כל כך מעניין בטיול במדבר? יש שם רק חול, חול וחול, אה שכחתי
... וגם שמש חמה. והכי גרוע – שהיינו צריכים לקום באמצע הלילה! מי מתחיל טיול ב6 בבוקר?
מה, נפלו על הראש? בקושי הצלחנו לקום! אבל אל תדאג דובי, אני אדאג לנו! עכשיו אני אתפוס
לנו ספסל שלם ונלך לישון לפחות שעתיים. ושאף אחד לא יחשוב לשבת לידי!
(מניח את התיק על הכסא
לידו, שם את הכרית מעל, מחבק את הדובי ונרדם...)
לאוטובוס נכנס דודו,
עם תיק גדול על הגב, מלא חיוכים, מתלהב:
דודו: אחינו הנהג, אחינו
הנהג, סע מהר... אני רואה שלא נשארו באוטובוס מקומות פנויים... אה הנה מקום פנוי ליד
אופק! אופק, אפשר לשבת?"
דודו: אופק?
אופק נוחר
דודו: אופק?
(נחירה חזקה, דודו נבהל)
דודו: אופק, קום!
(אין תגובה)
דודו מזיז לאט לאט את
התיק ומנסה להתיישב, אופק מתעורר בבהלה
אופק: דודו, מה אתה
עושה?
דודו: אני מנסה להתיישב...
אופק: אבל למה כאן,
אתה לא רואה שאני ישן?
דודו: אין עוד מקומות
פנויים באוטובוס.
אופק: גם המקום הזה
לא פנוי!
דודו: אבל זה לא בסדר,
תפסת שתי מקומות!
אופק: אחד בשבילי ואחד
לדובי (מראה את הדובי)
דודו: מה, אתה ישן עם
דובי? אופק, אנחנו בכיתה ד'! מה פתאום דובי?
אופק (נבהל שנתפס):
אה, לא... לא משנה, בסדר, אתה יכול לשבת (מוריד את התיק ומחביא את הדובי בתיק)
דודו (מתיישב): תודה
אופק!
אופק מנסה להמשיך לישון.
דודו (דרוך, מתלהב):
ואו, איזה כיף! הולכים למדבר! אני מתרגש, אופק! הולכים לטיול במדבר!
אופק (פוקח עינים, מסנן
בעצבים): דודו, אם אתה יושב לידי, תעשה את זה בשקט!
דודו (מסתכל בחלון,
רוכן מעל אופק): וואוו, איזה הרים!!
(אופק מתעורר, דוחף
אותו חזרה למקום וחוזר לשון)
דודו (שוב בחלון): איזה
עמק!!!
(אופק מתעורר, דוחף
אותו חזרה למקום וחוזר לשון)
דודו: שיואו, איזה נשר!!!
אופק : נו די כבר, אתה
ממש מפריע לי לישון!!!
דודו: סליחה, סליחה,
אני מצטער אופק, אני לא אפריע לך יותר!
דודו מוציא ציפס ומתחיל
לכרסם ברעש. אופק מנסה להתעלם, שם את הכרית על האוזנים ולבסוף מתפרץ.
אופק: תגיד לי דודו,
זה נראה לך יפה?
דודו: מה? אויש, סליחה,
סליחה אופק, אני לא הצעתי לך מהצ'יפס, אוי סליחה... אתה רוצה?
אופק: לא! אני לא רוצה
צ'יפס, אני רוצה רק שקט, בסדר?
דודו: בסדר בסדר, אתה
צודק, נהייתי צמא מכל הצ'יפס הזה.
(מחזיר צ'יפס לתיק ומוציא
טרופית. שותה טרופית ברעש- אופק מסתכל – דודו משתתק. דודו מסיים, מנפח את הטרופית,
ומפוצץ את השקית – אופק מתעורר בבהלה)
אופק: מה קרה? מה זה?
מה התפוצץ?
דודו (צוחק): לא קרה
כלום, תרגע, רק פוצצתי את השקית של הטרופית... אופס! סליחה – שכחתי שאתה ישן, בלי נדר
לא תשמע ממני יותר ציוץ כל הנסיעה!
אופק: תזכור!!
דודו:זוכר!!
(נשמע פיצוץ)
אופק: דודו! אתה הבטחת
לי! דודו! הפעם זה ממש מוגזם!
דודו: זה לא אני, זה
האוטובוס!
אופק: כן כן בטח , האוטובוס
עשה בום כדי להפריע לי לישון... תיכף תגיד לי שהמנוע של האוטובוס התפוצץ או משהו...
זאת פעם אחרונה. אני מזהיר אותך! (חוזר לישון)
דודו: באמת שזה האוטובוס.
(קם מהכיסא) הצילו, מה זה העשן הזה? (רוצה לברוח, נזכר באופק) אופק אופק, קום!
אופק: תעזוב אותי כבר
דודו: אופק, אופק, יש
עשן!
אופק: די כבר!
דודו: אופק אופק, נראה
לי שהלך המנוע, הכל מלא עשן...
אופק: כן כן בטח...
(פוקח את העינים, מריח בבהלה) דודו! מה זה העשן הזה? כל האוטובוס מלא עשן! למה אתה
לא מעיר אותי? אתה רוצה שאני אחנק פה?
דודו: אבל זה בדיוק
מה ש... לא חשוב, בוא נרד כבר!
(יורדים מהאוטובוס,
לוקחים איתם את התיקים, ומניחים על הרצפה)
מערכה ב.
אופק : יופי! ממש יופי!
עכשיו כל הטיול נהרס לגמרי!
(דודו שותק)
אופק: לפחות עכשיו אתה
לא אומר וואוו...
דודו (מבואס כולו, ראש
ברצפה): למה שאני אגיד--- (מרים את הראש, מסתכל על הנוף, ואומר בתדהמה): וואוו!!
אופק : מה ואוו?
דודו: תראה איזה נוף!
אתה צודק צריך לראות את הדברים הטובים בכל מצב! איזה נוף מדהים...
אופק: מה נוף? מה נוף?
לא מספיק שלקחו אותנו למדבר, ואני תקוע פה בלי מחשב בלי משחקים ובלי כלום, עכשיו גם
הלך האוטובוס, וייקח איזה שעתיים לתקן אותו...
(דודו עושה 'לא' עם
הראש)
אופק: מה 'לא'?
דודו: המורה אמר שייקח
לפחות 12 שעות עד שתגיע ניידת התיקון...
אופק: מה? אני לא מאמין!
זה נורא! מה חטאתי, מה פשעתי? 12 שעות בחום הזה – בלי מזגן!! בלי לעשות כלום,אפילו
לישון אי אפשר בחום הזה של השמש!!
(אופק מתאבל)
דודו: בסדר, אבל תחשוב
איזה מגניב, זאת ממש הרפתקה - "אבודים במדבר"!
אופק: צלויים במדבר...
דודו: בסדר, קצת חם,
אבל תראה את הנוף, תקשיב לשקט!
אופק: הלוואי שהיה פה
קצת שקט, אתה לא מפסיק להתלהב מהמדבר הזה!
דודו: מה, מדבר זה מדהים!
ממש כמו אבותינו שהלכו במדבר. אני יכול ממש לדמיין את זה: כל השבטים מסודרים, הולכים
אחרי משה רבינו, עמוד ענן ביום, עמוד האש בלילה... כל כך הרבה דברים טובים...
אופק: תגיד לי דודו.
למה אתה רואה כל הזמן את הדברים הטובים? למה אתה לא רואה את המציאות המעצבנת?
דודו: תגיד לי אתה אופק,
למה אתה מתלונן כל היום? למה אתה תמיד רואה את הדברים הרעים?
אופק: כי הדברים הרעים
הם המציאות, והדברים הטובים הם בדמיון שלך. אתה סתם מדמיין לך, אתה לא רואה את מה שקורה
סביבך? שום עמוד אש, שום אבותינו, רק חול וחול! ושמש! נמאס לי! אם רק היה פה קצת צל...
(רואה מערה, משתתק)
דודו (מתקרב לכיסאות):
הנה, אם נצמדים לאוטובוס, יש קצת צל על הכתף...
אופק: אני לא מאמין,
נראה לי שיש פה מערה! דודו! בוא תראה!
דודו: מה מצאת?
אופק: מערה!
דודו: וואו, מגניב!
אולי יש שם עטלפים!
אופק: מה עטלפים? אם
יש מערה, זה אומר שיש בה צל! סוף סוף צל!
דודו: אתה לא מתכוון
להיכנס, נכון?
אופק: בטח שאני מתכוון
להיכנס! אתה רוצה שאני אתייבש פה בשמש?
דודו: אבל אסור! המורה
אמר...
אופק: המורה אמר, המורה
אמר! אני נכנס!
דודו: זה מסוכן! אם
יש בפנים נחשים? ואם התקרה חלשה ויכולה להתמוטט?
אופק: אני לא פחדן כמוך!
ואם אתה מפחד, אתה מוזמן להתייבש פה בשמש, ולהנות מה'נוף' שלך! אני הולך לחקור את המערה
הזאת!
(אופק נכנס)
דודו: לא!!
אופק (מתוך המערה, נשמע
עם הד?): וואו, קריר פה! וחשוך... זאת מערה ארוכה...
(דודו בהלם, לא יודע
מה לעשות. לפתע נשמעת מנגינה של מעבר בזמן)
אופק (בפניקה): משהו
מוזר קורה פה, אני מרגיש שמשהו מושך אותי, הצילו!!! (דממה)
דודו: אוי לא! אני חייב
להציל את אופק! אבל זה מפחיד... להיכנס? אני אכנס... אבל אם יש שם נחשים? אתם צודקים,
אופק יותר חשוב! ...אבל יש שם חושך, אני פוחד... אני אתגבר על הפחד! (קורא לתוך המערה):
אופק! אני בא להציל אותך!!!
(דודו נכנס למערה, נשמעת
המנגינה של מעבר בזמן)
(להוריד את 2 הכיסאות)
מערכה ג.
דודו: זה היה מוזר!
העיקר שיצאתי מתוך המערה המפחידה הזאת... אבל – (מחפש את האוטובוס) מה קורה פה- לאן
הגעתי? אמאל'ה! איפה האוטובוס? והכתה, המורה! המורה! אופק, אופק! אוף! לאן הגעתי. הכל בגללו! ידעתי שלא
הייתי צריך להכנס למערה! עכשיו הסתבכתי לגמרי... בשביל מה הייתי צריך את זה! במילא
האופק הזה הוא סתם מעצבן, עכשיו אני תקוע פה לבד, בחום, בלי התיק שלי, בלי אוכל...
ובלי מים! אופק צדק! רק דברים רעים קורים בטיול הזה! אוףףף!! – הי, מישהו מתקרב לפה
עם חמור, והוא נראה מוזר... כדאי שאתחבא מאחורי הסלע...
בלעם (עם רטיה, נשען
על מקל) נכנס לבמה, מושך בחבל, החבל נתקע ובלעם עף קדימה...
בלעם: נו כבר, אתון
עקשנית!
(ראש של אתון מציץ מאחורי
הסלע)
בלעם: עכשיו תעמדי כאן,
ואל תפריעי לי להתרכז! - - - שיהיו לכם הרבה פרעושים במיטה... לא לא מוצלח, שיתמלא
ביתכם בג'וקים מגעילים! נו מה כל כך נורא בג'וקים? הם קטנים וחמודים כאלה... שתלכו
ברחוב ותחליקו על בננה!! לא, לא! זה לא זה,
שום קללה לא מספיק טובה!
אני חייב למצוא קללה מוצלחת לקלל את עם ישראל.. נו, נו, מה יהיה? אני לא מצליח!
אתון: חבל לך על הזמן
בלעם, אתה גם לא תצליח!
בלעם: או, יופי! ותפתח
האתון את פיה... כאילו לא מספיק שעשית לי פדיחות מול כל זקני מואב – יורדת לך מהשביל
ומתחילה ללכת בשדה..., אחר כך מוחצת לי את הרגל אל הקיר, עד עכשיו אני צולע, (האתון מגחכת) ובסוף מתיישבת
על הרצפה ולא רוצה להמשיך, וכל זקני מדין על הסוסים שלהם , מסתכלים וצוחקים... (מחקה
אותם) "בשביל מה קראנו לבלעם הלא יוצלח הזה, אם על האתון שלו הוא לא שולט איך
הוא יקלל את עם ישראל... ח ח ח ..." הכל באשמתך!
אתון: חשבתי שאחרי שהתגלה
אליך המלאך וגילה לך שאם לא הייתי עוצרת הוא היה חותך לך את הראש אתה תנשק לי את הזנב
פעמיים ביום, אבל אני רואה שנשארת כפוי טובה...
בלעם: טוב טוב, עדיף
שתשתקי, אני צריך להתרכז... שיפול עליכם גשם של פיסטוקים. נו, מה זה השטויות האלה?
ש...שתקבלו המון שיעורי בית בחשבון. הממ... זה דוקא לא רע אבל צריך קללה יותר עוצמתית
כדי לגרום ממש נזק לעם ישראל ולקבל ממלך מואב המון כסף...
אתון: אמרתי לך, אתה
סתם מבזבז את הזמן!
בלעם: אני כבר הזהרתי
אותך שתהיי בשקט! זה שאלוקים עשה לך נס והרשה לך לדבר זה לא אומר שאסור לך לשתוק מדי
פעם. וחוץ מזה, את אומרת שאני סתם מבזבז את הזמן, את כנראה שכחת מי אני! אני בלעם בן
בעור האדיר, המכשף הנורא שכוח הקללות שלו ידוע בכל רחבי העולם הקדום! את לא זוכרת שבזכות
הקללות שלי ניצח סיחון מלך האמורי את מואב וכבש את ארצם? ואני קיבלתי המון כסף!!!
אתון: כן, כן, איך אפשר
לשכוח, פינקת אותי בקש טרי... אבל פה זה שונה...
בלעם: מה שונה, מה שונה?
אתון: כי פה זה עם ישראל,
ואלוקים אוהב אותם ושומר עליהם, והוא לא ירשה לך לקלל אותם!
בלעם: בסדר בסדר, אני
יודע (מחקה אותה) "שזה עם ישראל ואלוקים אוהב אותם..." אבל גם אצלם יש אנשים פחות צדיקים, שעושים גם עבירות
לפעמים..., ואני צריך רק לתפוס את השניה שאלוקים כועס עליהם, להשחיל את הקללה שלי והופ-
אסון גדול יבוא על ישראל . ח ח ח . משתעל
אתון: ואתה תראה שלא
תצליח, גם אם הם עושים עבירות ואפילו מעצבנים לפעמים את השם, הוא עדיין אוהב אותם,
כל אחד מהם, ושומר עליהם – ואתה סתם מבזבז את הזמן... ואני לצערי הולכת איתך כי אין
לי ברירה, אבל תאמין לי שהייתי מעדיפה לשבת עכשיו באורווה עם כל החמורים, לשתות מיץ
עשבים ירוק, לראות אסי וטוביה, ולאכול פיסטוקים, ובמקום זה...
בלעם: טוב טוב, שמענו
אותך כבר אתון מעצבנת את תראי שאני אצליח לקלל אותם... הא! יש לי! שתהיה לכם אתון שלא
סותמת את הפה! מה את אומרת, אני משתפר לא?
אתון: גיחי גיחי...
(בטון מתנשא) זה שאתה חושב ש...
בלעם: די! די! נמאס,
אני לא יכול לחשוב ככה! לכי לאורווה שלך, לכי תראי אסי וטוביה, תאכלי פסטוקים, נמאס
לי כבר לשמוע אותך!
אתון: בסדר. אני הולכת.
בסוף אתה עוד תודה לי שצדקתי! (יוצאת)
בלעם: סוף סוף קצת שקט.
אני חייב להתרכז ולמצוא דרך לקלל אותם... אהה. כדי שה' יסכים לקללה שלי, אני צריך לגרום
לו לכעוס עליהם. וכדי שהוא יכעס עליהם, אני צריך למצוא משהו שהם עושים שיכול להרגיז
אותו... אבל מה זה יכול להיות? חבל שאין פה מישהו מבני ישראל שיוכל להגיד לי... רגע,
מה זה שם מאחורי הסלע הזה?
(משחק מחבואים)
בלעם: אהה! מי אתה?
מצרי? מואבי? מדייני? לא, לא! אתה מבני ישראל! ואתה הקשבת לי כל הזמן! אתה לא מתבייש?
אני --- רגע, דווקא חיפשתי קודם מישהו מבני ישראל... אבל מה אתה עושה פה?
דודו: זה לא באשמתי,
באמת, זה הכל בגלל אופק! זה הוא אשם!
בלעם: אשם במה?
דודו: הוא התלונן שחם
לו, ושמשעמם לו, ושהוא עייף, הוא תמיד מתלונן על כל דבר!
בלעם: אז מה?
דודו: אז בגללו נכנסנו
למערה, והגענו לפה! זה היה רעיון שלו! בגלל שהיה לו חם! אמרתי לך, זה באשמתו, רק בגלל
שהוא מתלונן על כל דבר!
בלעם: מתלונן על כל
דבר?
דודו: כן... ?
בלעם: ו—ה', הוא אוהב
שמתלוננים, או ש... זה מכעיס אותו?
דודו: למה אתה מתכוון?
בלעם: אם ה' נותן לכם,
בני ישראל, כל כך הרבה דברים טובים, ואתם כל היום רק מתלוננים, אתה חושב שזה מכעיס
אותו?
דודו: אממ... נראה לי
שכן, אבל רגע, אופק לא תמיד מתלונן על כל דבר, הוא גם... הוא גם...
בלעם: זה לא משנה! נתת
לי רעיון מצויין! אני הולך לחפש את בלק מלך מואב! תמסור לאופק שלך תודה רבה בשמי! זאת
תהיה הקללה הכי מוצלחת שלי!!! חה חה חה!!! (יוצא)
דודו: שיווו! אני לא
מאמין, זה היה בלעם הרשע, עם האתון שלו.. אני לא מאמין, אני חזרתי אחורה בזמן.. ועכשיו
בלעם הולך לקלל את עם ישראל רק בגלל אופק! אני חייב להזהיר את אופק, שיפסיק להתלונן
על כל דבר... שהקללה של בלעם לא תפגע בו... אופק, אופק! (יוצא)
מערכה ד
אופק: ווואיי, לאן הגעתי,
איפה כולם? איפה האוטובוס? טוב לפחות נפטרתי מהדודו המעצבן הזה!
לא מספיק שאני תקוע
כאן במדבר השומם הזה, בלי מחשב, בלי טלויזיה, בלי מזגן! בא הדודו הזה ומתלהב מכל דבר!
וואוו איזה מדבר!!! וואאו איזה הרים... אני חייב למצוא מישהו שיסביר לי מה קורה פה..
(נכנס המרגל בהליכה
אחורית מסתורית... הם נתקלים אחד בשני.)
אומרים ביחד: וואוו
אמאלה! מי אתה? מה אתה עושה פה?
אומרים ביחד: אתה נראה
כל כך מוזר!
המרגל: מראך אינו של יבוסי, לא עמלקי לא כנעני לא חיוי לא פריזי לא אמורי ואף לא גרגשי...
אופק: נראה לי שהגעתי
לבית משוגעים...
המרגל: מה שמך ומאיזה
עם אתה? אמור נא מיד!
אופק: שמי אופק ואני
מעם ישראל, ואתה- מי אתה ומאיזה בית משוגעים ברחת?
המרגל: מה? (לא מבין)
אנוכי פלטי בן רפוא מבני ישראל ואני בשליחות חשובה! (בשקט) ויש לי תוכנית חשובה עוד
יותר...
אופק: והיא...
פלטי: סודית!
אופק: אה-הא אדון סודיות!
נראה לי שאתה התבלבלת בזמן והחלטת שהיום חג פורים! ולפי הרימון הענק הזה, כנראה להחלטת
להתחפש לאחד המרגלים ששלח משה לתור את הארץ...
פלטי: מה? איני יודע
מהו חג פורים, אך רואה אני שיודע אתה בדבר השליחות... משה רבינו שלח אותנו לתור את
ארץ כנען, ויאמר אלינו: עלו זה בנגב ועליתם אל ההר, וראיתם את הארץ מה היא...
אופק מצטרף: ואת העם
היושב עליה החזק הוא הרפה...
פלטי: (מסתכל המום)
ההיית עימנו בדבר השליחות,
אופק: לא לא הייתי,
אבל התכוננתי כמו שצריך למבחן על ספר במדבר...
שווויוו, אני לא מאמין,
רק עכשיו אני קולט, זה לא נראה לי הגיוני, אבל אולי – יכול להיות שהמערה ההיא במדבר
העיפה אותי 3500 שנה לעבר? אני חייב לצבוט את עצמי, צובט – איי, אני ער, והוא עדיין
פה.. אני לא מאמין..
אופק: אז אתה רוצה להגיד
לי שזו לא תחפושת ואתה באמת מבני ישראל ויצאת ממצרים ועכשיו אתה בשליחות משה רבינו
לרגל את הארץ???
פלטי: אכן- אבל אתה-
מה מעשיך אתה במקום זה?
אופק: תאמין לי, אני
לא יודע איך הגעתי לחור הזה- בלי מחשב- בלי כדורגל – בלי מזגן- בטיול המעצבן הזה...
המרגל: אכן עז העם והערים
בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי ענק ראינו שם...
אופק: עמלק יושב בארץ
הנגב והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר... כן כן אני יודע, אבל אתה הולך לעשות טעות
גדולה מאוד-
פלטי: וכי למה?
אופק: כי הקב"ה
רוצה לתת לנו את ארץ ישראל- והיא ארץ טובה ונפלאה, ואתה מסתכל רק מה לא בסדר ומה לא
טוב!
פלטי: לא!! אתה מתומכיהם
של כלב ויהושע, לא אסכית לדבריך! לא נוכל לעלות אל העם...
אופק: כי חזק הוא ממנו...
כן כן,... וכבר הספקת לשכוח את כל הניסים שהשם עשה לכם במצרים ועל הים? מה אתה חושב
ש31 מלכים זה סיפור גדול בשביל הקב"ה?
פלטי: לא!!! אל תוסף
דבר אליי כה!!! הארץ אשר עברנו בה לתור אותה- ארץ אוכלת יושביה היא! ... כולם שם קוברים
את מתיהם כל היום!!!
אופק: כן – אבל אם תסתכל
ברש"י אז תבין שהקב"ה עשה לכנענים מגיפה, כדי שהם יהיו עסוקים בלקבור את
המתים שלהם ולא יתעסקו איתכם, הקב"ה עשה לכם ניסים ואתם מפרשים הכל לרעה...
פלטי: מה? מה? מי זה
רשי? על מה אתה מדבר? ... שם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים..
אופק: כן.. כן.. וכן
היינו בעיניהם... זו בדיוק הטעות שלכם, מי אמר לכם איך הענקים ראו אתכם, בגלל שאין
לכם אמונה אז אתם מפחדים, אבל אם הקב"ה הבטיח לנו את הארץ, מה אתה מפחד מהענקים?
פלטי: לא!! אין זאת
כי אם מכשף אתה, הכיצד יודע אתה מה עומד אנכי לאמר אף לפני שפציתי את פי לדבר? לא אסכית
לדברי הבלע שלך, עליי לשכנע את העם לסרב להיכנס לארץ! ניתנה ראש..
אופק: ונשובה מצרימה,
כן כן רק תדע לך שאתם הולכים לשלם על זה ביוקר!
(המרגל בורח מן הבמה...)
אופק: איזה קטנות אמונה,
איזה ראיית הרע, לא יאמן אפשר לחשוב... אפשר לחשוב שהוא תקוע במדבר בלי מחשב וכדורגל
ומזגן (מאט את דיבור כמתחיל לפקפק בדברי עצמו) אולי גם בי יש קצת חוסר בראיית הטוב,...
חוזר לדבר בנרגנות- כן ועם הדודו הזה שכל הזמן מתלהב- (מחכה את דודו) וואיי איזה סלע
וואיי איזה חיפושית, וואוו איזה שמיים..(מאט את דיבורו ומתחיל להסתכל סביב בעיניים
פתוחות) באמת די יפה פה במדבר, השמיים פתוחים וצלולים, האופק פתוח ומשתרע... אולי באמת
דודו קצת צדק... האמת שאני כבר די מתגעגע אליו, למרות שהוא קצת מעצבן, אופס – צריך
לראות את הדברים הטובים. והאמת, נראה לי שאני צריך לבקש ממנו... סליחה?
מערכה ה
(דודו נכנס)
דודו ואופק ביחד: דודו!/אופק!
דודו: תקשיב אופק! אני
חייב להזהיר אותך! אתה חייב להתלונן קצת פחות!
אופק: על מה להתלונן
פחות?
דודו: על זה שחם!
אופק: לא נורא, אבל
יש קצת רוח...
דודו: כן, אבל החול
נכנס לעיניים!
אופק: שטויות, אז מה?
דודו: אבל משעמם, אין
מחשב ואין משחקים...
אופק: מה פתאום משעמם,
תראה איזה נוף יפה!
דודו: מה נוף? מה---
(תופס את עצמו)
אופק: תגיד, דודו, מה
קרה לך? צריך לראות את הדברים הטובים, ולא להיות כמו המרגלים,
דודו: או כמו בלעם,
שמחפש את הדברים הרעים... לא משנה, טוב שמצאתי אותך, אני מת מצמא!
אופק: כן, גם אני צמא!
דודו: מה, אין לך מים?
אופק: לא, ואתה, לא
הבאת?
דודו: לא... אני לא
מבין, נכנסת למערה בלי מים? מה זה הדבר הזה?
אופק: מה אתה רוצה ממני,
גם אתה נכנסת למערה בלי מים!
דודו: כן, אבל אני נכנסתי
להציל אותך!
אופק: אני לא ביקשתי
ממך להציל אותי!
דודו: מה? איזה כפוי
טובה! רק באשמתך אנחנו תקועים פה עכשיו!
אופק: באשמתי? אני לא
אמרתי לך להיכנס למערה! יודע מה? אני הולך לחפש לי מים, ונראה אותך מסתדר לבד!
דודו: אני לא צריך את
העזרה שלךֱ! (אופק יוצא) אוף! איזה אופק מעצבן! בגללו נתקעתי בלי מים! באמצע המדבר,
לפני אלפי שנים... יואו... אני צמא... (מתיישב ליד הסלע, מיואש) אם אני לא אמצא מים,
אני אהיה יבש כמו הסלע הזה! (מסתכל על הסלע, מגלה טיפות מים) הי, יש פה טיפות של מים
(נוגע בסלע, שומעים קולות גיחוך) מה זה היה? (דודו ממשיך לגעת בסלע, והסלע פורץ בצחוק)
דודו: מה זה? הסלע צחק?
סלע (פוקח עינים, ממשיך
לצחוק): אייי, זה היה מדגדג!!
דודו: סלע מדבר? אני
חולם?
סלע: איי, אתה צודק,
אני לא מדבר בדרך כלל, אבל אתה דגדגת אותי, אז לא הצלחתי להתאפק..
דודו: אימאל'ה, הצילו!
סלע: נו באמת, אני רק
סלע, אני לא אעשה לך כלום, אל תפחד. רק תסביר לי מאיפה הגיע לך הרעיון המוזר לדגדג
אותי?
דודו: אני... רק ראיתי
טיפות מים, ואני ממש צמא... אז נגעתי בהם, וכנראה דגדגתי אותך... סליחה, אבל אולי אתה
יודע מאיפה הגיעו לכאן מים?
סלע: אה! המים! הכל
התחיל כשהעם היה צמא, אחרי שמרים נפטרה, והבאר שלה נעלם. כולם התנפלו על משה: תביא
לנו מים, זה לא בסדר! אנחנו צמאים! אז משה, שלא ידע מה לעשות עם כל התלונות שלהם פנה
לה', וה' אמר לו לדבר יפה אל הסלע, ופשוט יצאו מים. ואז ראיתי אותם, את כולם מתאספים
סביבי, כל עם ישראל והבהמות שלהם. משה עמד שם מתוח, אני זוכר שהוא אמר להם "המן
הסלע הזה אוציא לכם מים?" הם לא ענו לו, אבל הוא הניף את המטה ו... אתה רואה את
הסדק שם למעלה? זה מהמכה הראשונה. זה כאב, אבל אני לא הוצאתי מים. חיכיתי לשמוע את
מילת הקסם.
דודו: בבקשה?
סלע: ואז – אתה רואה
את הסדק השני? הבנתי שגם אם לא דיברו אלי יפה, זה הזמן להוציא מים. הוצאתי מים, וכל
העדה שתו, אבל משה נענש בגלל זה. ה' אמר לו שהוא לא יזכה להכנס לארץ המובטחת.
דודו: רק בגלל שהוא
הכה ולא דיבר?
סלע: ה' רצה ללמד את
בני ישראל שלא צריך לריב ולכעוס ולהכות, צריך לדבר! דרך אגב, נראה לי שגם אתה והחבר
שלך יכולים ללמוד מזה משהו...
דודו: אתה צודק... אבל
אני ממש צמא, על מה צריך ללחוץ כדי שתוציא מים?
סלע: לא צריך ללחוץ,
צריך רק לבקש...
דודו: בסדר. אפשר בבקשה
קצת מים?
סלע: בשמחה! אתה רואה
את הסדק השלישי? תכניס לשם את היד, שמרתי שם בקבוקי מים... לרוויה! ועכשיו אני חוזר
לישון! עייפת אותי עם כל הדיבורים האלה. (פיהוק)
דודו: חבל שאופק לא
פה, באמת לא הייתי צריך להאשים אותו...
(אופק נכנס)
דודו ואופק: סליחה!
סליחה על המריבה
דודו: השגתי לנו מים!
אופק: וואו, תודה
דודו. לא תאמין מה אני מצאתי. מצאתי את כל הכיתה! הם ממש שם מאחורי הגבעה... בוא
נצטרף אליהם, אני בטוח שהולך להיות לנו טיול מהנה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה