25.6.2013

אבנים עם לב - רעיון להצגה ליום ירושלים ובין המיצרים

אבנים עם לב | תאטרון משחק ילדים
כל הזכויות שמורות

א.
אופק מטייל בירושלים עם מדריך לא ברור. אופק בחוסר עניין מהסיור מעדיף לשחק באייפון שלו.
מביע את רצונו לחזור כבר לפ"ת/נתניה. (אמורים להפגש עם ילדים מירושלים ולא מעוניין, כי החבר'ה שלו הכי שווים)

מדריך: [נכנס מתלהב ואחריו אופק משועמם] בואו אחרי! לעצור! איזה יופי פה! זה מדהים  ירושלים! אתם רואים פה את קיר התמך ההרודיאני? אפשר ממש לראות – אם חופרים קצת – שרידים של פיח מתקופת חורבן הבית. זה נהדר!
ופה! ממש פה! (מצביע מתחת לרגלים של אופק, אופק קופץ בבהלה) נמצאה מטבע נחושת מסוף תקופת המרד הגדול ותחילת תקופת המרד הקטן.
ופה! מה זה? אני חושב שעליתי על ממצא מעניין! (מתכופף לחקור משהו)

אופק: יואו, איזה שיעמום! בשביל מה הביאו אתנו לירושלים? פיח יש לנו גם בפתח תקוה (ומטבעות יש לי בארנק-?). מזל שיש לי את האייפון, אני יכול קצת לשחק במרוץ מכוניות.. (עושה תנועות משחק עם כל הגוף – פתיחת דלת, כיפוף ברכים, מחזיק את האייפון כמו הגה, ימינה, שמאלה עם כל הגוף, עושה קולות של מכונית)
מדריך: זה לא יאמן מה שאני מצאתי פה! זה פשוט... (רואה שאופק משחק) מה אתה עושה?
אופק: זה... מרוץ... מכוניות... בא... תצטרף...
המדריך עולה מחוריו, מחזיק לו בגב, מסתכל באייפון ועושה איתו את התנועות.
מדריך: הצילו, אתה נתקע בקיר! תעצור! (אופק נותן ברקס ומשמיע קול של חריקה, ושניהם עפים קדימה)
מדריך: זה היה קרוב... אתה חייב להזהר יותר, ילד.
אופק: טוב סליחה, אני יעבור לחלליות.
מדריך: אז כמו שאמרתי... (קולט שאופק שוב באייפון) הלו! אופק! אתה איתנו? יוהו! כדור הארץ לאופק...
אופק: רגע אמא...
מדריך: אמא? אופק!
אופק (נבהל): מה? מה עשיתי?
מדריך: אני לא מבין, זה לא מעניין אותך, כל הממצאים האלה?
אופק: מעניין? מה מעניין פה? אתה סתם מראה לנו אבנים ומספר לנו סיפורים!
מדריך: האבנים של ירושלים הם לא סתם אבנים! אלה אבנים מיוחדות! אבנים עם לב!
אופק: אבנים עם לב? חכה, יש לי פה אפליקציה של רנטגן... (מכוון על האבן במרכז הבמה) אין לה שום לב!
מדריך: כשאומרים אבנים עם לב, לא מתכוונים ללב אמיתי, מתכוונים שהם אבנים מיוחדות, עם סיפורים מרגשים, ממש אבנים חיות...
אופק: מה מיוחד באבן הזאת?
(אבן גדולה וגבוהה שעומדת במרכז הבמה, עם פיתוחים, חריצים, וסימני קליעים - 2 פוליגלים לבנים יוצרים מבנה בן 4 צדדים)
מדריך: אהה! האבן הזאת... זאת נראית לי אבן ביזנטית מהתקופה הפרה ממלוכית, או בעצם... מימי שלמה המלך? מעניין בהחלט!
אופק: (בציניות) מאוד מעניין! די, תן לחזור הביתה!
מדריך: אבל אנחנו עוד צריכים להפגש עם ילדי בית ספר רביבים מירושלים!
אופק: בשביל מה? הם בטח סתם משעממים. בטוח לא מעניינים כמונו!
מדריך: יודע מה? אם  תגלה מה הסיפור של האבן הזאת, תוכל לחזור לפתח תקוה!
אופק: באמת? אין בעיה, בקלות!
(מדריך יוצא)
אופק: זה שטויות בשבילי! אני אחפש פה בגוגל... 'אבן בירושלים עם עיטורים, חריצים וסימני קליעים'.
בוא נראה מה התוצאות... בניה באבן ירושלמית... מה? אבני חן ומתנות בע"מ...  ממש לא!
אוף, איך אני אמצא את זה?
רגע, יש לי רעיון! יש לי כאן אפליקציה של חיפוש לפי תמונות, אני אצלם את האבן... (מצלם) ...חפש תמונות דומות... לא זה, לא זה... הנה! זאת בדיוק האבן! עם העיטורים והחריצים והקליעים! בוא נראה מה כתוב עליה באתר...
"על אבן מעניינת זאת לא ידוע דבר. החוקרים משערים כי היא עתיקה, אולם לא יכולים לקבוע לאיזו תקופה היא שייכת..."
יואו! על איזו אבן נפלתי...
"החוקר יוחאי שטיקלבאך טוען כי אם מניחים את הידים על האבן, עשויים להתרחש דברים לא צפויים..."
חוקרים מוזרים. טוב, מה אכפת לי לנסות? (להתיעץ  עם הקהל?)
מניח את שתי הידים, האבן רועדת, פסקול חזרה לעבר, תאורה אדומה (צלופן על הפרוז'קטור).

(מאחורי הקלעים: פושט בגדי מדריך ולובש בגד זהב, חגורה אדומה, גלאביה, חגורה ומצנפת. מסדר את התפאורה)


ב.
תפאורה: בית המקדש. מסובבים את הסלע לצד בו הוא חלק.
אופק: וואו! מה זה היה? מוזר לגמרי. די, התייאשתי, אני חוזר לקבוצה ודי. (מסתכל מאחורי הקלעים) איפה כולם? השניה הם היו פה! טוב, אני אתקשר למדריך. (מתקשר)
"השירות המבוקש, אינו פעיל זמנית, אנא נסה בעוד 2000 שנה, או במועד מאוחר יותר."
מה? בעוד 2000 שנה? זאת בטח טעות. (מתקשר שוב)
"(בכעס) אמרתי ש-השירות המבוקש, אינו פעיל זמנית, אנא נסה בעוד 2000 שנה, או במועד מאוחר יותר."
מה זה הדבר הזה? רגע, מה התאריך? שנת ג'תתכ"ז? זה נשמע עתיק... זה היה לפני מלא זמן!
מופיע חנניהו, יהודי מבית שני, מביט בחשדנות על אופק (מכוון חרב): הי, ילד! מאיזו קבוצה אתה? אתה צדוקי? בייתוסי? אתה מהסקריים?
אופק: לא, אני מפתח תקוה.
חנניהו: מה? טוב, לא משנה, העיקר שאתה לא מהם.
אופק: לא, אני לא מהם, אני מתקופה אחרת...
חנניהו: טוב, סליחה שתקפתי. נעים מאוד, אני חנניהו!
אופק: אני אופק.
חנניהו: אופק? מה זה השם המוזר הזה?
אופק: מוזר?
חנניהו: אה, הבנתי, זה בטח קיצור של אופקיאל...
אופק: לא משנה, תוכל להגיד לי בבקשה לאן הגעתי? ומה זו האבן הזאת?
חנניהו: אתה בירושלים, האבן הזאת היא אבן הטוען.
אופק: אבן המה?
חנניהו: הטוען, פעם, כשהיו מגיעים אנשים מכל הארץ לבית המקדש. היה פה צפוף... אם מישהו איבד משהו, נניח, כבשה, אז במקום להסתובב בין כולם ולקרוא לה: חדול'ה, חדוה! הוא היה מגיע לכאן, ומחכה עד שהמוצא היה מגיע.
אופק: אז זה מקום של אבידות ומציאות?
חנניהו: בדיוק, אבן הטוען!
אופק: טוב, נחמד, אבל אני לא הייתי צריך את זה.
חנניהו: מה, אתה לא מאבד דברים אף פעם?
אופק: לא, ברור שאני מאבד, אבל אני לא צריך שום אבן טוען.
חנניהו: למה?
אופק: יש לי באייפון אפליקציה לאיתור אבידות!
חנניהו: איפון?
אופק: זה!
חנניהו: באמת? וזה באמת פועל?
אופק: כן, אתה מבין, זה מבוסס על מערכת לווינית שפועלת על אנרגיה סולארית...
חנניהו: אהה... (בציניות) אז אתה לא צריך את אבן הטוען.
אופק: לא
חנניהו: ואם, רק נגיד, היה אובד לך האייפון?
אופק: האייפון? לא! למה אתה מדבר ככה? מסכן האייפון, איך הוא יסתדר בלעדי?
חנניהו: טוב, רק נגיד שהוא היה הולך לאיבוד...
אופק: לא! (לאייפון:) אסור לך ללכת לאיבוד, אתה שומע? מי ידאג לך? מי יטעין אותך? מי ישחק אתך?
חנניהו: טוב, בסדר, תרגע, גם אם הוא ילך לאיבוד, תוכל לבוא לאבן הטוען ולחכות למוצא...
אופק: אבל למה שהוא יבוא?
חנניהו: מי?
אופק: המוצא, למה שירצה להחזיר?
חנניהו: אתה לא מבין! כאן בירושלים, כולם חברים! כולם רוצים לעזור אחד לשני... כלומר... פעם, פעם היו חברים...
אופק: פעם?
חנניהו:  אח. פעם היה פה שלום. היום התחילה להיות פה כזאת שנאת חינם! אלה שונאים את אלה, ואלה לא מדברים עם אלה! ואתה יודע בגלל מי הכל? בגלל הסקריים. הם... וגם הצדוקים לא צדיקים תמימים!
אני אומר לך, אם זה ימשיך ככה, ירושלים תחרב!
אופק: אז כבר אין חברים? כבר אין אחדות? זה נורא! אתם חייבים לעשות משהו!
חנניהו: כן, הכל בגלל הסקריים עם השנאת חינם שלהם! הם חושבים שהם יכולים להכריח אותנו לעשות מה שהם רוצים! יצורים אלימים ומושחתים! כל מי שלא חושב כמותם, הם מחסלים. רק שבוע שעבר הם תפסו את בן דוד שלי, השפילו אותו ושפכו עליו מים של דגים... רק בגלל שהוא לא חושב כמותם!
אופק: אתם חייבים ללמד אותם לקח! תראו להם שאתם לא פראיירים!
חנניהו: אתה צודק, ילד! שידעו להם מה זה שנאת חינם!
אופק: כן!
חנניהו: אבל מה אפשר לעשות? ... יש לי רעיון! הא, זה גדול!
אופק: נו מה הרעיון?
חנניהו: אני אלך לפנצ'ר להם את הפרסות של הסוסים! גדול! תודה ילד על הרעיון!
אופק: זה רעיון מעולה!
חנניהו: אני הולך לעשות את זה! להתראות אופקיאל!

אופק (מרוצה): עכשיו אני יודע למה שימשה האבן. אבל רגע - היו חריטות של עיטורים למעלה... כנראה שיש המשך לסיפור... (מניח את הידים על האבן, האבן מהבהבת שוב ואופק נלקח קדימה)

ג.
תפאורה: אין בית המקדש. על הסלע מופיעים עיטורים בחלקו העליון.
אופק: אני בהווה? זהו? חזרתי? אני רואה שכבר אין בית מקדש... מעניין מתי הוא נחרב... (מחפש את המדריך) איפה כולם? מה, עדיין לא חזרתי? מה כתוב לי פה באייפון? מה, עברו רק עשרים שנה?
- תרועת חצוצרות.
אופק מסתתר בצד הסלע.
חייל רומאי מגיח מאחורי אופק.
רופוס: אין כאן יהודים? השטח פנוי מיהודים? עבדנו על קשה, לגרש אותם וכל זה... הי, מה אני רואה פה? הי ילד! (אופק קופץ בבהלה) מה אתה עושה פה?
אופק: אני אממ.. כלום, רק קשרתי את השרוכים...
רופוס: אהה...תגיד, ילד, אתה לא במקרה יהודי?
אופק: אני? אממ... למה אתה שואל?
רופוס: למה? כי הם מעצבנים אותי! צריך לחסל אותם! צריך להחריב את העיר הזאת עד היסוד, כמו שעשינו למקדש שלהם, ולהפוך אותה לעיר רומאית! אז אתה לא... יהודי?
אופק: אני... לא... סתם... אני מפתח תקוה!
רופוס: מפתח מה?
אופק: לא משנה. לא חשוב.
רופוס: איך קוראים לך?
אופק: אופק
רופוס: אופק זה לא שם יהודי?
אופק: לא, בעצם קוראים לי אופקוס...
רופוס: אופקוס, עוף עם קוסקוס, טוב, העיקר שאתה לא יהודי.
אופק: לא, לא, אבל תגיד לי, לאן כל היהודים נעלמו?
רופוס: ניצחנו אותם! הא! זה היה קל!
אופק: ניצחתם?
רופוס: בעצם, אפשר אפילו להגיד שהם ניצחו את עצמם! היו להם מחסנים של תבואה עצים ושמן לעשרים שנה, והם שרפו אותם! כשפרצנו את השערים מצאנו אותם שוכבים ברחובות מעולפים ברעב! רק בזכות המריבות שלהם הצלחנו לכבוש את ירושלים!
אופק: שנאת חינם...
רופוס: שיהיה, הכי מצחיק שכשהגענו לאורוות שלהם גילינו שהם פינצ'רו אחד לשני את הפרסות של הסוסים! הא הא!
אופק: אופס. (לקהל): באשמתי...
רופוס: וככה כבשנו את ירושלים!
אופק: עצוב. כאילו, שמח...
רופוס: עצוב?
אופק: למה עצוב? מצחיק... הפרסות של הסוסים... הא הא...
רופוס: הא.
אופק: (מנסה להעביר נושא) אה, אתה יודע מי חרט את העיטורים האלה?
רופוס: יפה, הא? זה אני גילפתי. החלטתי שזו אבן מתאימה לפסל.
אופק: מה פתאום פסל? זאת אבן הטוען!
רופוס: אתה יהודי!
מרדף מתחיל,
אופק נואם: עם ישראל עוד יתאחד וירושלים תהיה של יהודים!
החייל כמעט תופס את אופק, אך אופק קופץ על הסלע, הסלע מהבהב ואופק נעלם (מאחוריו)
חייל יוצא להביא את הפסל.



ד.
סלע עם חריטות.
אופק יוצא מאחורי הסלע: וואו! איך התחמקתי ממנו! עברתי לתקופה אחרת ברגע האחרון... מעניין באיזו תקופה אני, נראה שעברו הרבה שנים!
(דילמה עם הקהל): זה נורא לחשוב על מה שעשו הרומאים ליהודים בירושלים, (מביט לאין בית המקדש) איך שהם החריבו את בית המקדש.
הסיקריקים האלה כנראה באמת הגזימו עם השנאת חינם שלהם... מסכן חנניהו...
בעצם, גם הוא היה קצת לא בסדר. מאיפה הרעיון לפנצ'ר להם את הסוסים?  מי שלח אותו לעשות את זה?
אני?
(אליעם, לוחם לח"י, נכנס עייף, נסחב, מבחין באופק ומזדקף): הלו הלו, מי אתה ילד? אתה, אתה, פלמחני"ק?
אופק: לא.
אליעם: מההגנה?
אופק: לא.
אליעם: אתה מהאצ"ל, הא?
אופק: לא! אני... אני מפתח תקוה!
אליעם: אה, מפתח תקוה! אז באתם לעזור לנו, הא? כל הכבוד. לא כמו הפלמחניקים השלומיאלים האלה... סליחה שלא הצגתי את עצמי, הכינוי המחתרתי שלי הוא אליעם, אבל אתה יכול לקרוא לי ברוך. איך קוראים לך?
אופק: אופק.
אליעם: גם זה כינוי מחתרתי?
אופק: משהו כזה... זה הכינוי שלי בפייסבוק..
אליעם: טוב, אז תפוס רובה ותשמור בעמדה הצפונית!
אופק: מה רובה? אני לא יודע לירות!
אליעם: לא יודע לירות? אז מה מלמדים אתכם בפתח תקוה, שם? לשתול אקליפטוסים?
אופק: ...
אליעם: טוב, לא חשוב, תתחיל למלא שקי חול להגנה!
אופק: רגע, מה קרה? על מה צריך להגן? שוב הרומאים?
אליעם: רומאים? הרומאים נעלמו לפני מאות שנים...
אופק: באמת?
אליעם: כן, זה היה מזמן!
אופק:אז מי שולט עכשיו בירושלים?
אליעם: על זאת בדיוק המלחמה! ביום שישי הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, הבריטים יצאו מכאן, אבל הערבים לא אהבו את זה. הם רצו שארץ ישראל תהיה שלהם, הם רוצים לכבוש את ירושלים! (בהסטריה) זה יהיה חורבן לעיר ירושלים! נורא! אתה רואה את החריטות כאן על הסלע?
אופק: אלה?
אליעם: כן. סימנתי את הימים שאנחנו במצור פה. אני לא יודע עד מתי נחזיק מעמד...
אופק: אני בטוח שיהיה טוב... בסוף...
אליעם: ולמה אתה בטוח? אין לנו מספיק לוחמים בעיר העתיקה! הערבים פי שלוש מאיתנו! אפילו ילדים התגייסו... (מסתכל על אופק)
אופק: ילדים? תשמע, אני מוכן לעזור בשקי חול, אני פשוט לא טוב בצליפות...
אליעם: לא חשוב. הכל בגלל הפלמ"ח וההגנה! הם יודעים שאנחנו נחנקים כאן, שאנחנו בקושי מצליחים להחזיק מעמד, הם יכולים לשלוח לנו תגבורת! מה אתה חושב? אבל הם לא רוצים. אני אומר לך, ירושלים לא מעניינת אותם! הכל באשמתם!
אופק: מה, באמת? אז תראו להם מה זה! שיבינו שאתם לא פראיירים!
אליעם: מה אפשר לעשות?
אופק: תפנצ'רו להם את הפרסות של הסוסים... אמ... את הגלגלים של המשוריינים!
אליעם: אתה יודע מה? זה באמת היה מגיע להם! לפנצ'ר... הילד צודק, שילמדו לשתף פעולה!
אופק: אוי, מה עשיתי, שוב אני גורם לריב? אה... לא! לא! אתם חייבים לשתף פעולה אחד עם השני!
אליעם:נכון! ואם הם לא ישתפו פעולה, נראה להם מה זה!
אופק: לא! אסור לכם לשנוא אחד את השני!
אליעם: אני שונא? זה הם, הם ששונאים אותנו!
אופק: לא! ככה ירושלים לא תחזיק מעמד!
אליעם: כל עוד אנחנו כאן, ירושלים תישאר של יהודים! עם הפלמ"ח או בלי הפלמ"ח, אנחנו נילחם! נסתדר גם בלעדיהם!
אופק: לא!
אליעם: טוב, ילד, אני חייב לרוץ לשמירה! תמשיך למלא שקים!
אופק: הם חייבים להבין שאם הם לא יהיו מאוחדים, ירושלים שוב תיכבש... אני חייב לראות אם הם הצליחו להחזיק מעמד. נקווה שהאבן תעביר אותי עוד כמה שנים קדימה...


ה.

אופק: באיזו תקופה אני עכשיו? לא רואים ברחוב אף אחד... הכל ריק!
-          יריות
חייל צה"ל - צנחן, נכנס:ילד, מה אתה עושה פה? תתכופף מיד! יורים פה! (מוריד אותו אל מאחורי הסלע).
חייל (לחברים): תמשיכו להתקדם! אני מחפה עליכם! הסלע הזה עמדת ירי מצויינת... (אופק מציץ, והחייל מוריד אותו שוב ושוב) אילו רק יכולתי למצוא את מקור הירי, הייתי משתק את הירדני הזה!
אופק: אבל יש לי... (חייל מוריד אותו)
חייל: אילו רק הייתי מזהה אותו...
אופק: באייפון, יש לי... (חייל מוריד)
חייל: הייתי מחסל אותו!
אופק: יש לי אפליקציה!
חייל: לבריאות!
אופק: לא, באמת, תקשיב עד הסוף, יש לי אפליקציה לזיהוי מקורות ירי!
חייל: מה זה אפלימציה?
אופק: לא חשוב, הנה תראה: (מעביר את האייפון עד שמצפצף) הנה, שם!
חייל ( יורה): כל הכבוד, הורדתי אותו!
(יוצאים מאחורי הסלע)
אופק: כל הכבוד! תגיד, אתה מהפלמ"ח או מהאצ"ל?
חייל: מה פתאום פלמ"ח? כבר מזמן אין מחתרות!
אופק: מה קרה להם?
חייל: הם התאחדו להיות צבא אחד, הם הפכו לצה"ל.
אופק: אבל מה קרה לתושבים שהיו בעיר העתיקה, ללוחמים שם?
חייל: הם לא החזיקו מעמד, הם נפלו בשבי של הירדנים! בינתיים הם חזרו אלינו, אבל העיר העתיקה נשארה בידי הירדנים.
אופק: נפלו בשבי? הם לא קיבלו תגבורת?
חייל: זה לא היה פשוט, היה הרבה בלגן בין המחתרות... אח... אילו רק הם פעלו ביחד, אולי הם היו מחזיקים מעמד!
אופק: זה נורא. הם בטח גם פינצ'רו אחד לשני את הגלגלים של המשוריינים?
חייל: מה? על מה אתה מדבר?
אופק: לא משנה. אז עכשיו באתם לשחרר את ירושלים?
חייל: כן, אתה מבין, מאז שהייתי ילד סיפרו לי על הר הבית, על הכותל, אולי אזכה לראות אותם היום! ראיתי את הכותל כמה פעמים מרחוק, אבל זה היה מסוכן, כל מי שהירדנים זיהו הם פתחו עליו באש...
אופק: אבל מה יש בהר הבית?
חייל: הר הבית הוא המקום של בית המקדש החרב, הכותל הוא אחד הקירות החיצוניים של הר הבית.
-          מכשיר קשר: הר הבית בידינו!
חייל: הר הבית! בידינו! אני לא מאמין! איזה נס! אני חייב לראות את זה בעינים! אחרי כמעט עשרים שנה שלא היינו בעיר העתיקה, נוכל שוב להתפלל בכותל! אני רץ, תודה על העזרה עם האמביקציה!
אופק: איזה מרגש, כנראה שרק בתור צבא אחד אפשר לכבוש את ירושלים!


ו.
חוזר להווה.
מדריך נכנס: אופק! לאן נעלמת? חיפשנו אותך בכל מקום!
אופק: זה סיפור ארוך, גיליתי את הסוד של האבן, היא היתה אבן הטוען, אחר כך שמו עליה פסל רומאי, חרטו עליה את הימים ברובע הנצור, והיא ספגה קליעים של הירדנים ובסוף היתה עמדת ירי של הצנחנים!
מדריך: אהה... טוב, לא משנה, מצאנו לך דרך לחזור לפתח תקוה!
אופק: לפתח תקוה? מה פתאום? יש לנו פגישה עם בית ספר רביבים!
מדריך: אבל לא אמרת שהם בטח לא שווים כלום?
אופק: אופס... אולי אמרתי, אבל  - אנחנו עם אחד, אנחנו חייבים להכיר אחד את השני, אתה מבין, רק ככה ירושלים בידינו...


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה